המייל האדום מבכה את פטירת המנהיג האחרון של הציבור החרדי הרב שטיינמן זצ"ל

כשר' חיים שמואלביץ היה מגיע לפרשת קורח, היה נענה ואומר: סיבת המריבה של קורח עם משה רבינו לא היה בגלל משה רבינו עצמו, את משה הוא כן סבל, אך הסיבה היתה בגלל אהרן הכהן הגדול. 'למה דווקא הוא'. משה רבינו, אמר ר' חיים, היה מנהיג הדור, הוא לא היה רק 'חסד' כמו אהרן אחיו ולא רק 'גבורה" כמו קורח קרובו. הוא היה קו האמצע. הוא הנהיג את הדור לפי צרכי הדור. לא אהרן יכול להנהיג את הדור עם קו החסד שלו ולא קורח.

הרבה קנאות יש בעולם. הרבה הפקירות יש בעולם ושניהם לא נכונים. גם קנאות לשם קנאות אינה אמת וגם נתינה לשם נתינה אינה אמת. קו האמצע היא המנהיגות. וזה היה משה רבינו.

כשאנו עוסקים בתקופת הגיוס כאשר החברה החרדית משנה את פניה מחמת ריבוי הטבעי שלה ושינויים תרבותיים עולמיים יש במחנה שלנו שתי קבוצות יש הקנאות שרובה מזוייפת. היא מדברת על שמד על מחנות השמדה על התחלנות עולמית וממילא חובה למות, להשרף עבור הצלת החברה החרדית.

ברור שכל דוברי אותה קנאות בחייהם האישיים לכל מי שקצת מכירם יודע שמדובר באנשים שחיי המשפחה שלהם הרוסים בגלל תאוות ויצרים שלא כדאי בבלוג חרדי לכתוב מה מקורם, מדובר בפרוצים שבפרוצים, אבל בכל זאת אנו מתייחסים לדבריהם כקנאים. הקנאות הזו יש בה אמת, אך כמובן כשהיא לעצמה אין לה כל תשובה לבעיות השעה.

לאידך יש את קבוצת המתירנים, אלו שחצו את כל הגבולות ובנושא שלנו הם המופקרים הורסי חב"ד יוסף יצחק וילשאנסקי מצפת ומשה הבלין מקרית גת. שני הגברא אלימים הללו שעטויים בתקציבי ענק ובמכונת הגנה למרות פשעיהם, הם לקחו את דרך המתירנות. בו נשחה עד העומק של הים של תקציבים והתגייסות. אין יותר חברה חרדית שמרנית. נגמר הסיפור. הם כמובן אינם יכולים להנהיג. הם הסמל של מהרסייך ומחריביך ממך יצאו. סופם קרב ובא. כשתתגלה תיבת הפנדורה של הנעשה במשפחתם ובהליכותיהם ובעיקר בחברה שהם מקימים  השמים ירעדו. אנו מכינים את חב"ד לקראת הרגע הזה שלא יתפלאו כאשר יחשפו האנשים הללו. אנו כבר במייל האדום כבר אומרים לכם. אין אצלם גבולות בכל התחומים.

וכאן מזדקרת אישיותו של המנהיג האחרון לעולם החרדים הלא הוא העניו הגאון פיקח וחכם הדור, רחום וחנון הגאון המופלא רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל. הוא זכה בהנהגה לתקופה קצרה שבה עשה שינויים מפליגים והחזיר את השפיות את האמת את השלווה את הענווה לחברה החרדית.

תכונתו כקו האמצע היא התאימה אותו למנהיגות בתקופה הרת גורל לחברה החרדית.

ענוים? יש עוד הרבה. אולי הוא היה אחד מגדולי הענוים ושפלי הברך שבדור, אך לא בגלל זה עושים מישהו למנהיג. תלמיד חכם? ספריו איילת השחר מלמדים כי הש"ס ונושאי כליו כולל חקירות האחרונים היו פרושים לפניו, אך תלמידי חכמים ענקיים יש בדור הזה בשפע בלתי רגיל. זה דור מלא ידע וזה לא 'קונץ' גדול לדעת היום ללמוד [אמר מי שאמר ללמוד במעלות התורה ולדעת ללמוד זה קונץ. שם מלמדים רק קרומקייטן ובטח שללמוד אצל המופקר וילשאנסקי זה קונץ. לדעת שבגיל 20 אתה כבר מיועד לגיוס ולהמשיך ללמוד זה כנראה רק בודדים שם אצל המפר ברית והמרשיע הזה שמבטל תורה של רבים]. פיקחים? כמו הפיקחות של הרב שטיינמן, כיום אין הרבה, אבל עדיין פה ושם אולי אפשר למצוא.

אבל מה שהיה בו היה הכוח של לפסוק הלכה ולתמרן בין בודדים שיש וצריך וראוי שיתגייסו לצבא ואין לפחד מקנאים של שקר ובין לעמוד על המשמר. לדעת לעשות את ההבדלה הזו זה רק הוא ידע איך וכמה ועל כך הוא הוצף בהערצה בידי כל שכבות הציבור. חוץ מקבוצת חולגינים מנאפים וחבר מרעים שפשעיהם ידועים לכולם.

את הקו של הרב שטיינמן חייבים להמשיך. כיצד להזהר מהמתירנים נוסח וילשאנסקי-הבלין אויבי הציבור החבד"י והחרדי וכיצד לא להתבלבל מהצהרות קולניות של הקנאות המזוייפת מבית מדרשו של המזרחיסט השפל נתי גרוסמן.

החברה הליטאית חייבת לדעת איך להעמיד שוב מנהיגות שתמשיך את דרכו של הרב שטיינמן. הוא ורק הוא בסופו של דבר ייחרת לנצח מעל דפי ההיסטוריה כמנהיג החברה החרדית. בעוד חמישים שנה יזכרו רק את הרב שטיינמן והרב שלמה זלמן אויערבך שהרי כל הבורח מהכבוד הכבוד ההיסטורי רודף אחריו וחורת את שמו לנצח.