א. ישתדל האדם בשעה שעוצר ממלאכה ומדליק נרות חנוכה, לכוון לזכותו של יוחנן כהן גדול. וידועים דברי ה"בני יששכר" (אות כא) על הגמרא (סוטה מז:) עד ימיו של יוחנן כהן גדול, היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד, ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק, ואין הכל יודעין שהוא לדבר האבד. וביטל יוחנן הכהן את המלאכות בירושלים גם בדבר האבד משום שמרחוק שומעים הרעש ואין יודעים אם הרעש מדבר האבד או לא, ולכן העדיף שלא יהיה שום מלאכה. ולכך זכה יוחנן כהן גדול שלא יעשו מלאכה בחנוכה לזכרו ולשמו ולפרסומא ניסא. ולכן טוב שיכוון באותה שעה לזכרו של יוחנן כהן גדול.
ב. מנהג ראוי הוא לטבול לפני הדלקת נרות חנוכה, וידוע מה שמובא במדרש מעשה חנוכה שהיוונים גזרו שלא יטבלו במקוה ונעשה להם נס, ונזדמן להם מקוה לכל או"א (הובא בבעה"ט פ' תולדות כו, כב) ולזכר הנס הזה טובלים במקוה.
ג. יקפיד האדם לפני ההדלקה ליטול את ידיו (עיין "קב הישר", פרק צו).
ד. יכוון האדם לתקן הנפש על ידי הפתילה, הרוח על ידי השמן, והנשמה על ידי האור, וכולם יתלהבו על ידי הדלקת הנרות.
ה. בשעת ההדלקה יהיה בשמחה גדולה ויברך בדבקות גדולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.