כל
אלמנה ויתום לא תענון : ר' יעקב ברלין זצ"ל, אביו של הנצי"ב מוולוז'ין,
היה סוחר גדול. ביתו היה מרווח ובו רהיטים הדורים וכלי בית עתיקים, שהיה
מביאם עמו ממסעותיו בחוץ לארץ. ויהי היום והמשרתת בביתו לא נזהרה ובשעה
שניקתה את הבית וכליו, שברה מערכת כלי חרסינה יקרת ערך. צעקה עליה בעלת
הבית וגערה בה על חוסר זהירותה. נפנה ר' יעקב לאשתו ואמר לה: "אסור לך
לצעוק עליה. היא יהודיה ואת חייבת בכבודה". הצטדקה אשתו ואמרה: "אבל היא
גרמה נזק רב". אמר לה ר' יעקב: "את הנזק את רשאית לתבוע מידה אבל להרים את
קולך עליה אין את רשאית". "אם כך", אמרה, "אלך עמה תיכף ומיד אל הרב". נטלה
את הצעיף וציוותה על המשרתת לבוא עמה. קם ר' יעקב ולבש את חליפתו, מוכן
ומזומן לבוא עמהן אף הוא. אמרה לו אשתו: "אתה יכול להישאר במקומך , אני
יודעת מה לטעון בפני הרב בעצמי".השיב לה ר' יעקב כי "אין אני הולך להיות
טוען למענך . יודע אני שאפשר לסמוך עליך. הולך אני להיות לעזר לנערה
המשרתת, שהיא יתומה ענייה ונפחדת, ולא תדע מה לומר ומה לטעון".
כל
אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה , לפי
שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.[רש"י] סיפר המגיד הנודע רבי שלום שבדרון
זצ"ל: תקופה מסוימת שימשתי כמשגיח באחת הישיבות בירושלים. היה זה בעת
שהמשגיח הקבוע של אותה ישיבה שהה בחו"ל.נגשו אלי תלמידים מהישיבה וביקשו
ממני להשמיע לפניהם שיחות מוסר. אלא ששאלה ניקרה בליבי, שמא תתגלגל מכך
עגמת נפש למשגיח כשישוב מחו"ל וישמע שמסרתי שיחות במקומו? נסעתי איפוא
לביתו של רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ,משגיח בישיבת פוניבז' ושטחתי בפניו
את ספיקותי. ענה לי המשגיח באופן שאינו משתמע לשתי פנים: " יש לנו קבלה
ברורה, שאם תהיה הזדמנות לבנות את בית המקדש , אך יהיה בזה חשש שתגרם
חלישות הדעת למישהו _ אזי מוטב להניח ולא לבנותו ".
ומקרה
אחר עם רבי שלום שבדרון זצ"ל: הוא התארח אצל אחד ממכריו, ר' פסח קראהן ,
בליל הסדר. אמו של ר' פסח, שהייתה אלמנה שנים רבות שהתה אז בביתו. סיפר ר'
פסח: "ידעתי שרבי שלום מקפיד מאוד על ההלכה לאכול את הרפיקומן קודם חצות,
והאצתי כמה פעמים בילדיי שימעטו בפירושים על ההגדה, כדי שנוכל להגיע
ל"צפון" קודם חצות. אך רבי שלום בכל פעם שהבחין בהערותי, נעץ בי מבט ואמר
"אל תמהר אותם בשום אופן". כשהגענו סוף סוף לאכילת האפיקומן, היתה השעה
מאוחרת מאוד, הרבה אחרי חצות. הייתי בטוח שהוא כאוב מאד , אבל על פניו לא
יכולתי להבחין בדבר. לאחר שסיימנו את ה"סדר" התנצלתי בפניו וביקשתי סליחתו
על שנאלץ לאכול את האפיקומן לאחר חצות. הגיב רבי שלום בפנים רציניות ואמר:
"לאכול אפיקומן לפני חצות זה דין דרבנן , אבל לצער אלמנה זה דאורייתא.לא
רציתי לצער את אמך האלמנה, שהרי ליל הסדר הוא הלילה שאמך ממתינה לו כל
השנה, שהילדים והנכדים יבואו סביב לשולחנה, ויעסקו בדברי תורה לשמחת לבה.
האם היה מותר לי למנוע ממנה עונג זה? חששתי מדאורייתא!" הוסיף ר' פסח:
"כשאמר לי את המלים: "חששתי מדאורייתא" ראיתי את עוצמת יראת השמים שלו"
שבת שלום ומבורך חודש אדר לשמחה וישועות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.