"חכמת נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן
פלת".
את הדברים הבאים אני כותבת בדם לבי ובסערת רוחי.
אש אוחזת בפינות הבית. אש של מחלוקת שהשלכותיה פרושות על כל הציבור.
אין כמעט בית בתוך החוגים המשתייכים לשני הפלגים שאין נשמעים בו הדי המחלוקת.
כולנו מכירות את דברי התנא אבא שאול במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ט): "מחלוקת בתי
דינין, חורבן העולם". החורבן כבר כאן. משפחות נקרעות וחצויות, לבבות מתמלאים
איבה וכעס, רגשות ומחשבות של זלזול בתלמידי חכמים ועוד ועוד.
עת צרה היא ליעקב.
מה ביכולתנו לעשות כדי לתקן את התוצאות של חילוקי הדעות?
לדעתי, עלינו לאחוז באומנות אבותינו ואמותינו "ויצעקו בני ישראל
אל ד'". ראוי לארגן כנס משותף של כל נשות כל המגזרים, לזעוק ולהריע מתוך
שברון לב.
מסיבות שונות לא נשמעה עד עתה קריאה כזו בין קהל האנשים, אבל
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". "אם ראית דור שרפו ידיהם כו'
עמוד והחזק בו".
כיום שמתארגנים כינוסים ועצרות של נשים לצורך תפילות והרצאות על נושאים
שונים, ודאי שראש וראשון לכל הוא נושא שמאיים על טהרת הלב וניקיון הדעת של קהל
גדול מהחרדים לדבר ד', מלבד חלחול ארס פירוד הדעות וריחוק הלבבות שאחריתם מי
ישורם.
למרות שלא הורגלנו לקחת יוזמה ולהביע עמדה פומבית בנושאים ציבוריים,
בכל זאת כורח המציאות, כשאדי רעל רוחניים מסכנים את טוהר נשמותינו, מביא אותי
ה"צעירה באלפי מנשה" לצאת מגדרי ולפנות בצורה פומבית
לציבור הנשים להיקהל ולעמוד על נפשן ונפש משפחתן על ידי התכנסות משותפת לתפילה
למען האחדות ונגד פירוד הלבבות.
אם נעשה את אשר ביכולתנו בנדון ונתקהל משני הפלגים בלב אחד לתפילה
מיוזמתנו, נקיים את הכתוב על המלך יהושפט "ויגבה לבו בדרכי ד'", וכפי
שעשו נשות דור המדבר שגדרו מה שלא גדרו אנשים (במדבר רבה פרשת פינחס).
בזכות נשים צדקניות "אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם"
ולא יפלא מד' דבר להקהות את עוקץ הפילוג, ויימנעו חילוקי הדעות המאיימים לעשות קרע
נוסף בשבטי ישראל.
חותמת בדמע
רחל כץ
(הכותבת היא עקרת בית ואם לילד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.