אני כותב לך את המייל הבא אבקש שתפרסמו בעילום שם תוכל לרשום את שמי הפרטי יונתן בלי משפחה ועל כך תודה מראש
לפני
כ18 שנה למדתי בישיבת ברכת יצחק אור יהודה. הייתי מהמצטיינים בישיבה ממש
נלחמו ללמוד איתי בחברותות כל יום הייתי קם ללמוד ב5 לפנות בוקר לכתוב
חידושי תורה ואפילו הוצאתי בישיבה קונטרס חבורות של כל התלמידים מהוועד שלי
כדי להעצים את האווירה בשיעור שלי.
מאז
שאני זוכר את עצמי אהבתי לעזור לחלשים ולא שקדתי על שמרי. היה בישיבה בחור
ועד מתחתי בחור נחמד עם רצון טוב להשתנות וזיכרון פנומנלי יצרתי איתו קשר
למדנו ביחד ואכן ברוך השם הבחור עשה חיל והביא נחת להוריו.
הבעיה
הייתה שלאותו בחור היה חבר ושמו נחמניאל סבן. הוא לא יכל לראות את חברו
ממריא בלימודים מה עשה אותו אחד? באותו זמן הלכתי עם חבר נוסף להתנחלות כדי
להשלים להם מניינים בשבתות בשבת אחת הופתענו לראות בנות שבאו לשם ועל אתר
החלטנו כי אנחנו נישן במתחם אחר מרוחק כקילומטר משם (מדובר על ישוב בבקעת
הירדן באזור הררי ושומם) אותו נחמניאל סבן ניצל את עובדת היותי חולה ורתוק
למיטה מספר ימים והמציא בכל הישיבה שמועה שאני בקשר עם בנות (גם החבר השני
שלי נפגע מכך) הוא מצא מכתב שאני מעודד את אותו בחור ופירש את זה לכיוון
הכי גרוע שיש וד"ל. התוצאה אני נאלצתי לעזוב את הישיבה בבושת פנים ובלי שאף
אחד יאמין לי. שלא לדבר על אבי שלקח את זה מאוד קשה כי אני בנו יחידו.
אני לא נשברתי את עולם הישיבות סיימתי בישיבה מצויינת ושמי הלך לפני. למדתי אחרי החתונה בכולל שנתיים והיום אני סטודנט לרפואה.
עקב
פרשת נחמניאל סבן שגורמת לו בושה עצומה חשוב לי שתביא לפני קוראיך את
הסיפור שלי שלא סופר עד כה (גם לאשתי) מתוך תקווה כי אנשים יזהרו לשפוט אדם
על סמך עשן כי אומנם אין עשן בלי אש אבל ההגדרה לעשן היא סובייקטיבית וכי
יש בורא לעולם שמבקש את הנרדפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.