א.
נהגו אבותי הקדושים זצוק"ל שבכל ערב תענית היו שולחים לעניי העיר צדקה,
ובקהילתנו הקדושה "שובה ישראל" השתדלנו לנהוג ולהנהיג שבכל יום התענית בשעת
המנחה לחלק צדקה לעניים, וכדמובא בתוס' (מגילה כא.) וז"ל, הטעם שמפטירים
במנחה בתענית ולא בשחרית משום דכתיב "שמרו משפט ועשו צדקה" ואגרא דתעניתא
צדקא לעת ערב, וכך הובא במטה משה (סימן תשנה) ובאליהו רבה (או"ח סי' תקס"ו,
סק"ב) דמבואר דהצדקה צריך ליתן לפני מנחה.
ב.
ישתדל ליתן הצדקה לפני תפילת מנחה, כדמובא בשו"ע (או"ח סי' צב, ס"י) דטוב
ליתן צדקה קודם התפילה, ומובא במשנה ברורה דכתיב "ואני בצדק אחזה פניך".
ג.
ידע האדם שמעלת הצדקה ביום התענית גדולה ביותר ועוד בימי השובב"ים, ומקיים
בזה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", ודרשה הגמרא
(ברכות סא:) אם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך שממונו
חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך, ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו
לכך נאמר בכל נפשך, ואמרו חכמים אגרא דתעניתא צדקתא.
ולכן יקפיד האדם בכל צום וביותר בימי השובבי"ם, להקפיד בצדקה ביום הצום לפני תפילת המנחה שכך נהגנו, והברכה תחול על כל מעשה ידינו.
--- *לימוד שתי משניות יומי* ---
לע"נ הצדיק רבי מאיר שלום אבוחצירה בן פרחה - ה"בבא מאיר" זצוק״ל
*יומא, פרק ג' משנה ג':*
אֵין
אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבּוֹל.
חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל
וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ
מִזּוֹ בִלְבָד:
*יומא, פרק ג' משנה ד':*
פֵּרְסוּ
סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה.
וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו
וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ, וּמֵרֵק אַחֵר שְׁחִיטָה
עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל
שַׁחַר, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת
הָאֵבָרִים וְאֶת הַחֲבִתִּין וְאֶת הַיָּיִן:
*זכות הלימוד תעמוד לרפואת והצלחת מו"ר עט"ר הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בן הרבנית זהרי.*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.