מכתבים קצרצרים

מי שאין לו את היכולת להגיב בצורה ברורה ומלאה שלא יגיב מפני שהוא משרת את השטן
לא כל מי שמציג את עצמו כחרדי הוא חרדי, כן, בימינו רבים משתייכים למפלגה חרדית או לקהילות וקבוצות שמכנות עצמן חרדי, אבל אין לזה עוד דבר וחצי דבר עם חרדיות, מפני שזו נכחדה וכמעט לא נשאר ממנה זכר, אלו הקרויים בימינו חרדים כבר אינם יודעים מה זו חרדיות, ההשתייכות המפלגתית או הקהילתית זו הקובעת בעיניהם מי חרדי, וזה אחד האבסורדים הגדולים. החורבן הזה בא עלינו כשהוקמה ש"ס, עד אז לא העלה איש על הדעת שמי שמתלבש בצורה כפי שלבשו ולובשים אנשי ש"ס משתייך לחרדים לא קלטו שה'לא שינו את לבושם' זה אחד מן הכללים החרדיים ששמרו על ארבעת הכללים ששמר על היהדות בכל הדורות, שמענו סגנון ונוסח חדש כאילו ההשתייכות המפלגתית זה מה שעושה אותם לחרדים ואוי לנו שכך עלתה בימינו והרבה יותר מכל הכאב על אותם המכונים 'גדולים' שלא עצרו זאת בזמן ואף היו מי שעודדו זאת על מנת להבטיח את הצלחת ש"ס בבחירות, עשו ממנה 'מפלגה חרדית' כשפרט לקבוצה קטנה של מי שיכלו להיקרא כך 95 אחוזים לא היו כאלו

החרדיות פשטה והחליפה צורה ומשייכים את מי שלא מבינים חרדיות מהי ל'חרדי' המקורי
קרה עוד משהו חמור מאוד, תנועת התשובה התלבשה על החרדיות והחדירה בתוכה את מי שלא ינקו חרדיות והאמינו שככל שאתה מקצין יותר אתה חרדי יותר, אין זה אמת כי הקנאים של אז הם החרדים המקוריים, מפני שאז היו מעט מאוד מהם וחלקם הגדול ידעו מתי כן ומתי לא, אין כלל להשוות בין ר' עמרם בלוי של אז לסיקריקים של ימינו העושים את ההיפך ממנו, הוא ידע לשמור על כבודם של משפחות בעת שמחה ובעת אבל, זה היה אצלו כלל גדול, ואילו היום פוגעים בכל מי שרק יכולים ובכל מצב, אלו אינם קנאים ואינם חרדים, אלו מופרעים קיצונים שהדחף האכזרי הפנימי דוחף אותם למעשים שאין בינם ובין חרדיות כלום. מעשהו של ישי שליסל נובע מטעות בהבנת החרדיות מהי. מקורו במזרחי, הוא למד ממי שהקנאות המזוייפת הרסה כל חלקה שם, הוא ראה בעולם החרדי איך שזה יורד על האחר ועושה הכל לשבור אותו, הוא ראה נוסח של השפלה כפי שלא ראו מאתיים שנה לפחות, זה שלשים שנה לפחות שהחרדים סובלים מאכזריות פנימית מרשעות איומה של הרס הכל, אין מי אשר לא עשה את האסור על מנת להבנות ולרמוס את האחר, ישי שליסל האמין שזו חרדיות, והאמין כי אם הוא יעשה מה שעשה הוא יהיה הפנחס בן אלעזר של דורנו ולא קלט שהמקור בא מאכזריות ולא מתמימות. קנאי אמיתי הוא תמים כזה שלא מסוגל להרוג זבוב וברגע של אמת מתפרץ ועושה מה שעשה פנחס, אין זה שיטה ודרך חיים, כל מי שמאמינים כי שייך להיות פנחס בן אלעזר יום יום חי בטעות, ואין זה פלא שהם לא מצליחים להשיג אפילו לא אחוז אחד ממה שהשיג קנאי אמיתי

חרדי ימינו מחונכים על אכזריות פנימית קשה והפלא שאין עוד כמו ישי שליסל
יהיה זה לא נכון לטעון שאין עוד כמו ישי שליסל ביהדות החרדית, יש עוד מאות כאלו, אבל בהבדל אחד, שאצלם המוראה של מלכות משחק תפקיד, הם לא מוכנים לשבת עשרות שנים בבית הסוהר למען האידיאל, בעוד שליסל מוכן היה להקריב את כל חייו לענין, בקושי שבועיים שיצא מבית הסוהר והוא הלך למשימה שידע כי הפעם יישב שלשים שנה אם זה רק אפשרי על פי החוק, ולא איכפת לו. האחרים חבריו יודעים לדבר הרבה, הם יעשו רק בתנאי שלא יישבו בבית הסוהר ואם כן אז לתקופה קצרה, וטוב שיש עדיין את המוראה של מלכות מפני שאם זו לא היתה היינו שומעים יום יום על רצח בציבור החרדי, אין ציבור שמוכן לרצוח למען האידיאל יותר מן החרדים, מה שמונע זאת הוא המוראה של מלכות, והיכן שאין ממה לפחד, כאן נמצא סאדיזם ואכזריות מן הגרוע והקשה ביותר, אפילו הפושעים הכי גדולים לא מגיעים לקרסול האכזריות החרדית. זה כואב לכתוב אבל מציאות. ההבדל בין דאעש לחרדים, שדאעש אין להם מוראה של מלכות הם מאמינים כי הם המלכות, ואילו המכונים חרדים סבורים כי הם עדיין בגלות, אז אין טעם להסתכן

הצביעות החרדית זועקת לשמים יגנו אבל אין להם את האומץ לומר את מה שצריך לומר
עלינו להחליט אחת מן השניים, האם התורה היא נצחית ואי אפשר לזוז ממנה ימין או שמאל, ואם התורה קבעה כי משכב זכר היא תועבה ומי שעושה זאת חייב מיתה אין דרך לפשרות, או שאנו כמו הרפורמים היכן שמשתלם לנו, לא נעים כרגע לעמוד בצד של הרוצח, אז מגנים את הרצח, ומתעלמים מן העיקר, כי מעשיהם של הגאים היא תועבה. מי שאין לו את האומץ לומר זאת שלא יגיב, מפני שברגע שאתה מגיב ולא מוסיף את החלק הזה אתה מעודד תועבה ומי נתן לך רשות לכך

משה גפני עשה מעשה נבלה כשהגיב מבלי שהדגיש כי מעשיהם תועבה
החכי"ם החרדים ברובם הבינו כי הם בבעיה והעדיפו שלא להגיב כלל, העיתונים החרדים כלל לא עסקו בנושא, שזה ענין בפני עצמו, אבל היה זה לפני שבת משה גפני בשל לחץ שלא יכל לעמוד בו פרסם גינוי, שלא היה מפריע לי אם הוא היה מוסיף את החלק החשוב, כי עם גינוי הרצח הוא מגנה את המצעד שהיא הכרזת מרד בקוב"ה, את החלק הזה לא אמר, ובכך הוכיח כי הוא שפל שבשפלים, אם בענין כל כך עקרוני שאי אפשר לזוז ממנו הוא מוכן לעשות פשרות שלא יטיף לנו בעניינים אחרים, מפני שאני יזכיר לו זאת. עליו להכריע לכאן או לכאן, האם אפשר לזוז ממצוות התורה או שאי אפשר, ואם אי אפשר, אז בבקשה תהיה הראשון לומר את האמת למי שצריך לומר, כי שליסל עשה מעשה חמור ואסור אין מי שחולק על זה, אבל יחד עם זאת מצעדי התועבה הם הכרזת מרד בתורת משה

העיתונים החרדים וגרוריהם רבניהם ועסקניהם פשטו את הרגל ובוז להם על שמילאו פיהם מים אני קורע קריעה על כך שאני צריך להיות יחיד הזועק על כבוד תורתנו הקדושה
ההתעלמות לא תמיד בידך, אי דיווח בנושאים מן הסוג של מצעד תועבה מובן, אבל כשמדובר במצב שבו חייבים למחות ולתקוף את מרימי היד בתורתנו הקדושה, אז כמו בחילולי שבת, שכאן רק היכן שיש איזה סוחר שחושב שאם מישהו אחר קיים הוא ירוויח פחות זועקים שבת, והעיתונים החרדים מלאים בלתקוף את זה או אחר, כאן בפרשה הזו מכריזים מרד בקודשא בריך הוא, בעיר הקודש צועדים מתועבים המבקשים למרוד בתורתנו הקדושה בצורה הכי בוטה שהיא גרועה פי מאה מחילול שבת, היא מעודדת מעשים שיש בהם משום סוף העולם, כאן אין לעיתונות החרדית את הפריווילגיה של לשתוק, הם חייבים היו להיות ראשונים שיוצאים בכותרת ראשית נגד מעשי התועבה מוחים נגד הכרזת המרד תוך כדי הסבר כי מעשהו של שליסל נוגד את דעת תורתנו הקדושה ועשה מעשה אשר לא ייעשה ועליו להיענש על כך, ובמקום שיעשו את מה שהם חייבים לעשות הם מילאו פיהם מים ומדשתקי שמע מינא דניחא להו מפני שאם היה כאן ענין של כסף היינו רואים אותם קופצים כנשוכי נחש, וכאשר מכריזים מרד בתורתנו הקדושה זה לא מזיז להם בכלל הם מתעלמים ומבקשים לעבור לסעיף הבא בסדר היום. אוי לנו שהגענו לכך בימינו, אני זועק מעומק ליבי על הצרה הגדולה שבאה על כלל ישראל, שאין מנהיגים המסוגלים בימים כאלה להביע דעת תורה בצורה ברורה, לקום ולומר את מה שצריך להיאמר, אין עיתון חרדי אחד ויחיד שעשה כאן מעשה כמו שצריך היה להיעשות, ובמקום שאין איש אני עושה את מה שצריך לעשות, למרות שזה לא פופולרי, האמת היא נר לרגלי, וכשפוגעים בצורה שכזו בתורתנו הקדושה מכריזים מרד בקודשא בריך הוא בכבודו ובעצמו, יכלו הגדולים ויכלו העיתונים החרדים ויכלו כל המתחנפים למיניהם, ועל כבוד תורתנו הקדושה וכבודו של קודשא בריך הוא לא נוותר, נילחם עד הסוף עד לטיפת הדם האחרונה, מפני שאם בזמן כזה נשתוק, אין לנו זכות קיום