איקלע לידי הספר 'משנת-רבינו' לנכד ר' לייזער
שך ונחשכו עיני.
בעמוד הראשון הנכד מוכיח את נוראיותו של הסבא
מזה שהסבא השוווה את עצמו להרשב"א רחמא יצילנו.
בדורות שלפנינו הי' פשיטא כביעא בכותחא לכל בר
בי רב דחד יומא שהמשווה את עצמו לאחד מן הראשונים כמלאכים הרי הוא שוטה רשע וגס רוח.
לא כן אצל משפחת ברגמן, לדידהו אדרבא מדהשווה את
את עצמו להרשב"א שמע מינה ד'נורא' הוא!
לזכותו של הסבא יאמר שמעולם לא השוה עצמו
להרשב"א כלל ובסך הכל הביא מהרשב"א את חשיבות היגיעה וכל חד עם יגיעה
דילי' ולא הרי יגיעתו של זה זה כיגיעתו של זה.
אבל הנכד הבין מדברי סבו שאכן משווה הוא את עצמו
להרשב"א ואליבא דידי' יש בזה משום הוכחה חותכת לנוראיות הסבא.
רחמנא יצילנו מהאי דעתא!
זה מזכיר לי את ששמעתי ממו"ר מרן ראש הישיבה
ר' דוב שליט"א שאמר לי ואלה תו"ד: שנאתו את החסידים העבירו על דעתו עד
כדי כך שהי' מוכן להרוס את ציבור הבני תורה ולהפכם לכת חסידית הכי פרועה העיקר
לנגח בזה את החסידים. עכת"ד.
בשעתו לא הבנתי עד כמה דבריו קולעים אבל בראותי
את דברי הנכד ובראותי את החינגה חסידית/פרענקית מידי שנה בשנה בעלייתם למקום
קבורתו ביום פטירתו, הבנתי עד כמה הרחיק ראייתו של מרן שליט"א.
אוי לנו שכך עלתה בימינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.