רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 19 במאי 2015

מכתבים קצרצרים


הנשירה אינה מחוייבת המציאות - צריך להיות חכמים יותר
לייקוואוד סוערת מסביב לענין הנושרים, אלו מחללים שבת בפרהסיה, והגיעו הדברים למצב שמפגינים נגדם, במקום שנכה על חטא נערוך חשבון נפש איך זה שהגענו למצב הזה שכל כך הרבה צעירים נושרים, אנו מפגינים וגורמים בכך רעה גדולה לעתיד החינוך החרדי, מפני שאם יש מי שחשב שאם מפגינים מרחיקים נערים מן המצב הזה, ההיפך, זה מה שמוביל לכך, לא מחזירים אחד ויחיד מהם, זה מעודד אחרים לא לפחד ולעשות כמותם. יש לרדת לשורשם של דברים איך הגענו למצב הזה, מדוע מוכנים הצעירים האלו למרוד בגלוי ובצורה שכזו, ומה עושים למנוע זאת בעתיד

מסגרת אחידה לכל - טעות בסיסית בחינוך
אחת הבעיות הקשות עם מה שהיהדות החרדית  מתמודדדת שהקמנו מסגרת חינוכית אחידה לכל, כאילו שכל ילד חייב לעבור את אותו מסגרת אותן לימודים ואותו תהליך, מבלי שלוקחים בחשבון שאין כוחות הנפש והכישורים של זה כמו של זה, כל ילד הוא עולם בפני עצמו ושונה מחבירו, ובמקרים רבים מה שמסוגל זה לא מסוגל האחר, וגם ולמרות שישנן ישיבות ומוסדות חינוך שאת הכיתות לפחות חילקו על פי כישורים, אין זה מספיק הכישורים, ישנם עוד מרכיבים הגורמים לילדים טובים כולל מוכשרים לברוח מן המסגרת מפני שזו אינה נותנת להם את מה שהם צריכים, מי שכל חייהם חינוך יעידו כי כל ילד הוא בנין בפני עצמו וזקוק לטיפול אחר, אבל בימינו אין עוד דבר כזה מלמד לכל ילד, אלא אחד לשלשים או ארבעים ובמקומות מסויימים אף למספר גדול יותר וזו אחת הבעיות הבסיסיות בחינוך החרדי

יצרו פסיכולוגיה מבישה למי שאינו חי את המסגרת שיצרו
מי שילמד את החינוך החרדי ימצא, כי מי שאינו הולך בתלם אינו במסגרת כפי שקבעו נקלע למצב קשה, מבזים אותו, אומרים לו שלא יכול להתחתן הוא לא ימצא שידוך, מאיימים עליו לעשות כפי שההורים או המחנכים רוצים גם ולמרות שהוא לא מסוגל לעמוד בכך בשל כישוריו או בשל בעיות אחרות, וכשנער מחליט שהוא לא ממשיך במסגרת הזו, אין לו מסגרת אחרת לאן שיפנה, הדרך היחידה שנותרה לו זה להסתובב ברחוב או לחפש מסגרת מחוץ לעולם החרדי. המצב הזה מתמשך עשרות שנים ולא מצאנו עד היום הזה מי מן הגדולים או מן המחנכים שילחם ויעשה למען הקמת מסגרות נוספות בעולם החרדי בשביל שכולם יוכלו למצוא את מקומם במסגרת שתשמור על כולם כל אחד על פי כישוריו ויכולתו, גם מי שלא רוצה ללמוד שלא יצטרך להתבייש בכך, ולפחות נציל שישמור שבת וכשרות ויקים בית נאמן בישראל, כך הצלנו לפחות את הדור הבא

ההורים והמחנכים אשמים במצב שנוצר
אני מתחיל בהורים מפני שהם לא תמיד חכמים, וגורמים שהילדים שלהם יפנו להם עורף. גם מי שהם יותר חכמים אין להם את האומץ לשלוח את הבן או הבת להיכן שהם מתאימים באמת, וסבורים כי עליהם לחיות עם הרוח הקיימת ולישיבות ולמוסדות ששם מתאים להורים ולא לילדים. קחו לדוגמא בסאטמאר, בגלל מלחמה על סוג הגרביים איבדו נשמות על גבי נשמות, במקום שלהורים יהיה שכל וישלחו את הבת לבית יעקב התעקשו על סאטמאר היכן שהבת לא הסכימה בשום אופן ללכת עם גרביים עבות כאלו, ובסופו של דבר היא פרשה לגמרי ואינה דתית כלל. אותו דבר קורה במקומות אחרים כשמתעקשים על דברים שבסוף מפסידים את הכל, ואז מתביישים באמת. במקום שיתגברו על הבושה הזו שהבת לומדת במסגרת אחרת, וכך יצילו אותה, מפקירים את נשמת הבת או הבן למען התדמית החברתית שבין כה וכה בסופו של דבר נפגעת

בלייקוואוד אם אינך משחק 'בן תורה' אין לך לאן ללכת
בעיית לייקוואוד היא כפולה, בניגוד לחסידים ששם מקובל שבחור יילך לעבוד אם אינו לומד, מוצאים לו מסגרת של עסקנות או משהו דומה, ושומרים עליו בדרך שלא יצטרך לנשור, אצל הליטאים ובעיקר בלייקוואוד הליטאית, אם אינך משחק בן תורה אין לך מה לעשות שם. חלק גדול מן הבנים לא לומדים, אבל יודעים כי אם לא יישבו בישיבה לא יוכלו למצוא שידוך, אז הם משחקים אותה עד לשידוך, ואחר כך מגלים את הצבעים הנכונים. ואם אינם רוצים לשחק, אין להם מסגרת אחרת פרט להסיר את הלבוש החרדי הם מפסיקים לשמור שבב ולא שומרים עוד על כשרות ואין זה פלא שהגיעו הדברים לידי כך שבכל שבת עשרות נושרים כאלו מתאספים ליד הנהר מחללים את השבת מעשנים סיגריות ועושים מעשים אחרים שלא מתאימים לרוח החרדית, ועתה מפגינים נגדם בטרם שלקחו בחשבון כי את ההפגנה האמיתית היו צריכים לעשות נגד עצמם על שלא היה להם שכל מספיק בשעתו לתת לילדים האלו את מה שהם צריכים

חייבים לתת לילדים את ההרגשה שהם יכולים לדבר וכי הכל פתוח בפניהם - אסור להטיל אימה עליהם
לא צריך אותי לכך, חז"ל אומרים כי אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, וכשעוסקים בחינוך בימינו, אם מטילים אימה אינך יודע את האמת מה קורה עם הילדים שלך. כשאתה פתוח ואין לילד מה לפחד הוא יאמר לך הכל ואז תדע מה עליך לעשות, אבל נוצר מצב שישנם הורים שמגלים מאוחר את האמת, מה התחבא בתוך הילד שנים קודם לכן והוא פחד לומר מילה שמא יחטוף או יזרקו אותו מן הבית, וככה הפסידו את הילדים. הפרומקייט והקיצוניות הן אסון לחינוך, מפני גם אם תצליח עם זה אינך יודע מה יקרה לשני או לשלישי, במיוחד כשהבן מגלה כי האבא או האמא צבועים, חייבים לתת לילד את ההרגשה כי הבית פתוח לכל מצב וכי לא מחייבים אותו מעל למינימום המתחייב, ואז הכל אחרת, אסור לצעוק אסור אסור, כי אז מים גנובים ימתקו, חייבים לנהל את החיים בדרך שגם אם אתה קפדן, תעשה זאת בחוץ לא בבית, כאן בשום אופן לא, לעיתים צריך להתעלם מפני שרק ככה תציל נשמה, כשתכיר את הילד תדע איך לעבוד ולהבטיח את קיומו הרוחני, ואם תעשה כמו בלייקוואוד שצועקים ומייסרים כל ילד שאינו הולך בתלם הישיבתי, תפסידו נשמות, ואחר כך כשתרצה שישובו בתשובה יהיה מאוחר מדי, עדיף להשקיע כשהם צעירים שלא תצטרך להשקיע בהם מאוחר יותר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.