רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 15 באפריל 2015

עמידת החרדים בעת הצפירה

לכבוד הרב שאולזון שליט"א, 
שלום וברכה

כבכל שנה, הנושא "עמידת החרדים בעת הצפירה"  עומד בעין הסערה התקשורתית, וטובי ה"מסבירנים" ו"דוברים" נכשלים כששואלים אותם בעניין.  
השנה זה התחיל מוקדם בתוכנית רדיו  (הבוקר כ"ה ניסן) בתחנה הנקראית חרדית, בה שודר עימות בין מוטק'ה בלוי לרב ממגזר הדתי לאומי בנושא 'יום השואה' המתקרב.
מוטק'ה בלוי טען שנוהג 'עמידה בצפירה' הינו "חוקת הגוי", ולעומתו הרב הדת"לי החזיר למוטק'ה בשאלה מהיכן הוא לוקח את זה שזה חוקת הגוי וטען שאף אומה לא מקיים מנהג דומה.
מוטק'ה די גמגם בשאלה הזאת, וענה בתשובה דחוקה שאמריקה עשתה טקס מעין זה אחרי אירוע 'ספטמבר 11'.
עד כאן תקציר של חלק מהעימות שאני רוצה להתייחס אליו.
למרות שאינני מסכים עם מוטק'ה בלוי בהרבה נושאים, ואינני חושב שהוא מייצג אפילו חלק קטן בציבור החרדי, בכל זאת,  באופן ענייני הייתי רוצה לעשות סדר בנושא כדי שהציבור ידע וישפוט לבד. 
עמידה בעת צפירה היא קיום של 'דקת דומיה' בה אזרחים עוצרים את מלאכתם לדקה (או מספר דקות)  ומתייחדים בשקט עם חיילים שנפלו בקרב, ועם אזרחים שנהרגו במהלך מלחמה (ו/או שואה). אין כל חשיבות בעצם הצפירה, אך הצפירה מסמן את משך הזמן שאזרחים צריכים לשמור על דומייה.
אין כל ספק, שמנהג זה נלקח ממנהגי הממלכה הבריטית.
טקס דקת דומיה נשמרה אצל פלג נוצרי אנגלי בשם "קוואקר" כבר לפני כ300 שנה, כדי לייחד זמן לאדם המתפלל לבדו או עם בני דתות אחרות מבלי לבטא את התפילה לפי טקסט / נוסח קבוע. בעיקר עשו זאת בטקסים (כמו ליווי המת) שהשתתפו בהם אנשים מדתות שונות, בכדי לא להיתקל בהתנגדויות על אופן הפולחן. והדבר מובן.
באופן רשמי וממלכתי, המלך גורג' (החמישי) והכנסייה האנגליקנית (כנסיית אנגליה) קיבלו את מנהג '2 דקות דומיות' כטקס דתי ולאומי בשנת 1919,  שנה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. דקה אחת ייחדו לזכר החיילים שנפלו בקרב ודקה אחת לכבוד החיילים שחזרו בחיים.
המלך גורג' קיבל את הרעיון הזה מהאביר פערסי פיצפטריק (Sir Percy Fitzpatrick) שהציעה את זה לממלכה לאחר שכבר נהגו כך הנתינים האנגלים בדרום אפריקה בשנה הקודמת בעת סיום המלחמה. (הדבר פורסם אז בהרחבה ע"י שרות החדשות רויטרס.) 
כך התקבל המנהג האנגליקני והחוק הממלכתי לקיים 2 דקות שקט בכל הארצות השייכות לממלכת בריטניה ביום ה11 לחודש ה11 בשעה ה11:00.  (זה קיים עד היום בבריטניה, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד ).
מנהג זה התפשט לעוד מדינות שהיו בעלות ברית עם בריטניה במלחמות העולם, ומקיימים אותה בטקסים שונים ברחבי העולם.
ומשם גם המנהג העולמי להרכין ראש ולעמוד דום בעת שירת המנון לאומי. כדי לייחד מחשבה ותפילה עבור מייסדי ולוחמי החירות.
ברור שמייסדי מדינת ישראל הושפעו מהבריטים והטקסים שלהם. ובפרט מהטקסים הממלכתיים והצבאיים, היות וחלק ניכר ממייסדי המדינה ולוחמיה לחמו בגדודים העיבריים בצבא הבריטי במלחמת עולם הראשונה. וכידוע, האזור כולו היה מתחת לשליטה בריטית מהעת ההיא עד למלחמת השחרור.
עמידה בצפירה בישראל ביום השואה וביום העצמאות אינו המצאה ישראלית אלא חיקוי מדויק ממנהגי וטקסי הממלכה הבריטית כפי שתיארתי למעלה.
אינני רב בכדי לומר אם קיום טקס כזה הינו כלול באיסור "חוקת הגוי", ואינני לוקח צד בנושא האם לעמוד בצפירה או לו.
ההסבר בא רק כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, וכל אחד יכול להסיק מסקנותיו לפי כללי ההלכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.