הקשר בין עם ישראל להקב"ה זה קשר של אהבה. אהבת עולם אהבתנו
ה' אלוקינו. זה התחיל ממך. אתה בחרת בנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו.
כל היהדות זה אהבה. אהבה זה כוח שנגדו שום דבר לא יכול לעמוד.
זה הכוח של הקשר שלנו עם הקב"ה. הניגון הניפלא שמתרונן בעולם בימי הפסח
הקדושים מגלה לכל נפש יהודית את אהבת ה'. "בני בכורי ישראל" ה' קורא לנו.
בנים אהובים אנחנו לה'. בזכות זה הוציא אותנו ה' מארץ מצרים, מבית עבדים.
אם לא היה מוציא אותנו, היינו אנחנו ובנינו ובני בנינו עבדים עד עצם היום
הזה. הנס הכי גדול שקרה לנו זה שאנחנו לא עבדים של בני אדם, אנחנו עבדים של
הקב"ה.
חירות זה לא לעשות מה שמתחשק לך. חרות זה להשתחרר מהתאוות
והמידות הרעות כדי לעשות מצוות בשמחה, כדי להתייגע בתורה ועבודה. חירות
אמיתית זה המתיקות של התורה, הנעימות של התפילה, היינו מוכנים שיניחו לנו
לבלות ככה את כל ימינו, להתמסר לגמרי לעול מלכות שמים, רק זאת נקראת חירות.
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. השם יתברך שיחרר אותנו מכל שעבודי
הנפש ונתן לנו במתנה חירות אמיתית, חירות נצחית, לקיים את רצונו ולעובדו
בלבב שלם. לכן הדיברה הראשונה מעשרת הדיברות היא "אנוכי ה' אלוקיך אשר
הוציאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". לכן גם פעם בשנה, בליל הסדר, אנחנו
אומרים הלל אפילו בלילה. להגיד תודה על הנס הגדול והעצום הזה.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
אהבת ה' זה דו כיווני . דודי לי ואני לו. בלב כל יהודי פועמת
נשמה אלוקית טהורה וזכה, מלאה אהבה לה' ולתורתו. "ועזב את אביו ומת",
בלעדיך אבא אין לי חיים. אתה זה השמחה שלי, אתה זה מנוחת הנפש שלי, אתה זה
הנחמה שלי. "אחת שאלתי מאת אותה אבקש", יש לי רק בקשה אחת אבא, להיות איתך,
להיות דבוק בך. אני כל הזמן מנסה להתקרב אליך, כל הזמן מרים את הראש אליך,
אני מחכה שגם אתה תסתכל אלי כי כשאתה מחזיר לי מבט, זאת ההרגשה הכי ניפלאה
שאני מכיר. אם אני מרגיש אותך, אני כבר לא צריך שום דבר. כבר טוב לי.
אדם חושב יש לו בעיה כזו, בעיה כזו, הבעיה היחידה שלו שה' לא נימצא
בתוך הלב שלו. רבי זושא היה עני מרוד והוא בכלל לא הבין מה זה "רעה", כי הוא הרגיש את ה'.
בתוך הלב שלו. רבי זושא היה עני מרוד והוא בכלל לא הבין מה זה "רעה", כי הוא הרגיש את ה'.
אהבת ה' שיש לכל אחד מישראל זה מה שמחבר ביננו. ההבדלים בן
יהודי אחד לשני, בין קבצוה לחברתה, הם הבדלים חיצוניים. בעומק מהותנו,
בפנימיות נפשנו, אנחנו מאוחדים ומלוכדים, בנים למלך מלכי המלכים הקב"ה.
ליל פסח, הלילה הגדול של השנה. כל ההכנות המרובות ייהפכו
להיות כלים נפלאים לספוג בהם את האור הגדול. כי האור הוא גדול ועצום ונפלא,
אור ה' בעצמו, "אני ולא שרף אני ולא מלאך". אותה הארה אלוקית שהתגלתה
לאבותינו בפסח הראשון, פסח של יציאת מצרים, חוזרת ומתגלה כל שנה ושנה עם
התקדש החג. הארה אלוקית שהופכת לילה ליום. בליל הסדר נפתח השער לחירות
הנפש. לא עוד עבדים לתאוות, למידות הרעות, לעצבויות. הלילה זה זמן חרותנו.
הלילה מתרוממים קצת למעלה וזוכים לקבל דעת אמיתית. שיש רק ה' בעולם ואין
עוד מלבדו. אחד מי יודע? אחד אני יודע! בפסח, אור החרות ואור הגאולה חודרים
לכל פינות הנפש. ברגע אחד הפכו אותנו מעם של עבדים לממלכת כוהנים וגוי
קדוש. אנחנו מתרוממים טפח מעל הקרקע, מתנתקים מחומריות ושיגרת ימי החולין,
חשים בקירבת ה' כמו שלא חשים בשום זמן אחר בשנה. רק פעם בשנה יורד אור כזה,
צריך לחטוף אותו ולשמוח. שמחה אמיתית. שמחה בלי גבולות. שמחה תמידית
שנובעת מההבנה שגם כי אלך בגיא צלמוות אתה עימדי. שמחה בעצם האמונה בהשם
ובישועתו. כמו השמחה שפרצה לה על שפת הים, כשהיו בשיא הלחץ, בחרדה עצומה,
כשלא היה להם שום דבר אחר לסמוך עליו, אלא על ה' בלבדו.
שמחה היא עולם החרות אומר רבינו (ליקו"ת י). "כי בשמחה תצאו",
שעל ידי השמחה יוצאים מכל הבלבולים ונעשים בני חורין ומשיגים ישוב הדעת.
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ליפול לעצבויות. זה בדיוק לאן
שהיצר הרע רוצה להפיל אותנו. אנחנו מבערים את החמץ מקירבנו, אבל הכל בשמחה
ובהתחזקות. יהודי עובר עברה ח"ו, קם, עושה תשובה ומתחיל מחדש. אם הוא נופל
לעצבות, ה' ירחם כמה עברות הוא עלול לעשות.
לע״נ הרב שמואל בן שרה זצ״ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.