"יש רק עצה אחת להינצל מהגזירות: ואתם הדבקים בד' אלוקיכם"
בבניין רחב ידיים בלב מנהטן יושב כ"ק
האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו, ומנצח על עשרים ושתיים קהילות ורבבות
חסידים ברחבי העולם * #ההצלחה מטאורית: שועי עולם, מנהיגים פוליטיים, שרים
ורוזנים, עולים ובאים לביתו ומפקידים בידו את הסבוכות שבהתלבטויותיהם * מצודתו
פרוסה בארבע כנפות תבל - מניו יורק עד אשדוד, מאשקלון עד מנהטן, מלוס אנג'לס עד
מיאמי וברזיל * בין אשפוזיו בבית החולים 'ממוריאל סלון קטרינג' במנהטן, מעניק
האדמו"ר שיחה רווית אמונה שבה הוא מתייחס לגל ההתמודדויות הפוקדים את סביבתו
* וגם זיכרונות מסבו הגדול כ"ק האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זי"ע
שעל ברכיו גדל, ויום פטירתו חל בחול המועד פסח * שיחה בלעדית
ניו יורק
הרבה דמעות נשפכו שם, בסעודת פורים שנערכה בקומה
הרביעית של בניין המידות ההדור, המזדקף בגאווה ב-122 east 58 st.,
סמוך לסנטרל פארק במנהטן.
כאן, בלב לבו של גג העולם, במקום החומרני
ביותר שניתן להעלות על הדעת, בינות לגורדי שחקים שמסתירים את קו הרקיע, עמדו מאות
חסידים ומעריצים, אמריקנים וישראלים, והמתינו בדריכות לצאתו של מורם ורבם,
האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו, שכאן, ליד הריאה הירוקה של מנהטן, נטועה
ממלכתו התורנית.
עבור החסידים, סעודת הפורים השנה היתה קשה
מן הבחינה הרגשית. הם ידעו שהרב נמצא בין שני ניתוחים. כמה ימים לפני קריאת המגילה
עבר טיפול פולשני להסרת גידול מגופו, במרכז הרפואי 'ממוריאל סלון קטרינג' במנהטן.
כמה ימים לאחר החג, הוא אמור לעבור טיפול דומה נוסף, בחלק אחר מגופו. למוד מכאובים
הרב, מתייסר, אך נחוש להמשיך במהפכה היהודית חובקת היבשות וחוצת זרועות תבל שעליה
הכריז ברמה בעודו אברך סמוך לנישואיו, ועליה הוא ממשיך לנצח בתחילת העשור החמישי
לחייו, בעודו מתמודד עם שורת אבני נגף רפואיים ומשפטיים שהוערמו בדרכו.
אבל האדמו"ר, כמצביא נחוש שלעולם לא
אומר נואש, מדלג מעל אבני הנגף במקום לעצור לידן. הופך כל מהמורה למנוף וכל
התנגדות למקור חיוּת ועזוז. וכך מצאו את עצמם החסידים שהגיעו מרחבי ארצות הברית
ומישראל, עומדים ליד פתח חדרו שבקומה הרביעית של בניין ספריית מנהטן שנרכשה על ידו
והפכה למרכז העולמי של ישיבת שובה ישראל - וממתינים לצאת הרב.
בדיוק כמו התחושות שגאו עד כדי חוסר יכולת
הכלה - גם התימהון גבר בדקות הארוכות של ההמתנה לצאת האדמו"ר: האם השמחה
תתפרץ בחדרו? האם יזכו לשאוב ממנו עידוד מלוא החופן? או שמע יעיב המצב הרפואי, והם
יפגשו ברבם כשהוא חלוש גופנית?
בין הממתינים מחוץ לדלת ברגעים הקשים הללו
של בין ייאוש לתקווה, ניתן היה לראות בליל עצום של גוונים ועדות, ומעמדות ושכבות -
מן הסוג שרק תחת כנפיו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו ניתן למצוא: אדוארדו
אלשטיין, היו"ר החדש של קבוצת I.D.B.
חלק מרחב משותף עם פשוטי עם מן הסוג שמרבה לשאוב עידוד ותקווה בצלו של
האדמו"ר, וג'יי שוטנשטיין, איל ההון האמריקני המוכר לכולנו מן הגמרות
המבוארות, המתין כשווה בין שווים יחד עם עמך ישראל שטרחו הנה מרובע ברוקלין ומדרום
ישראל.
כששואלים את אלשטיין למעשיו כאן, הוא מגיב
בדרך כלל במשפט אחד: "דרך הרב פינטו למדתי לאהוב את הקדוש ברוך הוא".
הקשר בין השניים נושא תוכן רוחני עמוק. כל אימת שאלשטיין עולה לבית הרב, הם לומדים
יחד במשך כשעה וחצי ספרי חסידות ומוסר. רק אחר כך ייקח אותו האדמו"ר בידו
ויחצה איתו את החדר לאורכו במשך שעה ארוכה. עסקיו ולבטיו של אלשטיין יישטחו באוזני
הרב, שישיא עצה, יעניק הדרכה ויקנח בברכה. ההצלחה והסייעתא דשמיא שלהן זוכה
אלשטיין, מדברות בעד עצמן.
הבליל האנושי הזה, בהחלט מעורר תימהון:
אנשי עסקים, רבני קהילות, משולחים, קשיי יום ועמך בית ישראל משלל רקעים, מוצאים,
שפות ומבטאים. הכל מחפשים כאן מזור, נחמה, עצה וברכה. לעיתים נראה הבניין כמי
שהועתק הישר מאשדוד, ופעמים שהוא מתמזג בנוף הגיאוגרפי ודומה לכל בניין משרדים ניו
יורקי. המכנה המשותף לכל המבקרים הוא האדמו"ר היושב בפנים החדר, שפתו עברית
בלבד, אולם כל זה לא עומד בדרכם של דיפלומטים אמריקנים לעמוד עמו בקשר רציף
ולעיתוני ניו יורק להכתירו כאחד האישים המשפיעים במדינה.
אהבתם הגדולה, הבלתי מוכלת, לאדמו"ר
שהפך למרכז חייהם, הביאה את הציבור הגדול הזה לנטוש את סעודת הפורים בבית, כדי
להעביר את שעות הרצון במחיצת הרב שנלחם בציפורניים חשופות במחלה ממאירה, ויכול לה
בסייעתא דשמיא. הכל הצטופפו בפתח, בהמתנה דרוכה לרגע שבו תיפתח הדלת והאדמו"ר
הנערץ בן הארבעים ואחת יפסע פנימה, אל ההיכל הגדול שבקומה העליונה, וירעיף את
אהבתו לחסידיו בדיוק כמו בכל השנים הבריאות והטובות.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
אעופה, אשכונה
שעתיים חלפו, ומרגע לרגע הפכה ההמתנה
למורטת עצבים. ואז, ללא הודעה מוקדמת, נפתחה הדלת. את השמחה שהשתלטה על המרחב, קשה
לתאר במילים.
רחש עבר בקהל הממתינים. האדמו"ר נכנס.
צעדיו היו מתונים. פניו היו חיוורות מעט.
הליכותיו שידרו חולשה גופנית. אבל העיניים - העיניים שידרו את אותו יקוד-אש מוכר,
והפנים הקרינו את אותה הבעה נחושה, שאינה מאפשרת לשום מכשול, שאינה ניגפת בפני שום
מהמורה, שאינה מתפעלת משום הר געש מכל סוג שמתפרץ בסביבה ומאיים לבלוע הכל.
האדמו"ר כאן, קהילת 'שובה ישראל' כאן, והם כאן כדי להמשיך ולצמוח ולהתפשט
לקצוות תבל.
השעות הבאות שחטו את לשד הרגשות של החסידים
כולם עד תומם. מי שלא היה שם, לא יבין מהי אהבת אדמו"ר אהוב לחסידיו ואהבת
חסידים עורגים לרבם. האדמו"ר סקר במבט רחימאי את כל חסידיו, העניק לכל אחד
ברכה ממושכת ומבט אוהב, והקדיש לכולם תשומת לב מושלמת, כאילו בגופו לא מתחוללת
ברגעים אלה ממש מלחמה מול מחלה קשה.
שוטנשטיין ועטייה, אלשטיין ועזיזה, הכל
שווים בפניו: כולם זכו לברכתו, לאהבתו, למבטו הבוחן ולהמיית ליבו המתפרצת. הכל קיבלו
מידו בקבוק משקה, לצד ברכה רחימאית לכל מילי דמיטב. את הפורים הזה לא ישכחו
החסידים לעולם, כפי שלא ישכחו אף רגע במחיצתו של האדמו"ר שחושב בענק כשהוא
כובש את פסגה רוחנית, כשהוא מקים עוד קהילה תורנית בקצה ארץ, כשהוא מנהל עוד קרב
נחוש מול תיק רפואי מדכא ותיק משפטי מאיים.
"בשעות האלה", אמר הרב לחסידיו
באותה סעודת פורים, "השמים פתוחים;
בשעות האלה אומר הקדוש ברוך הוא לכל יהודי - 'מה שאלתך ותינתן לך, ומה בקשתך עוד ותעש'.
יהודים, זה הזמן לבקש. תבקשו כל מה שאתם רוצים".
דממה השתררה במרחב, ואז הזדעק אחד החסידים,
כשהנוכחים כולם חוזרים אחריו:
"אנחנו מבקשים שהרב יהיה בריא וינהיג
אותנו עד ביאת הגואל!".
חסיד אחד ממיאמי, איש עסקים מצליח למראה,
נעמד ואמר: "כבוד הרב, אני מקבל על עצמי להביא חמשת אלפים אנשים מכל העולם
שיקבלו על עצמם מאה ימים של קדושה, שמירת עיניים והתחזקות בענייני קדושה - לרפואת
מורנו ורבנו שליט"א".
האדמו"ר היסה את החסיד, וכשנהרה שפוכה
על פניו אמר לו: "עד שבת הגדול אני רוצה לקבל רשימה מפורטת של האנשים שקיבלו
על עצמם לנהוג בקדושה, בצירוף פירוט מדוקדק של הקבלה שקיבל על עצמו כל אדם. בפסח
אתפלל ואפעל בזכות אבותיי הקדושים, שמי שקיבל על עצמו את ההתחזקות הזו, יזכה
להתברך בהגשמת כל משאלותיו לטובה".
חסיד אחר, אזרח הממלכה המאוחדת, נעמד והודיע
כי הוא הוא וחבריו מתחייבים להקים היכל גדול של בית מדרש עבור שלוחת הקהילה
בלונדון, בירת הממלכה הבריטית. שוב התפשטה נהרה על פני הרב, ושירה אדירה התפרצה
מפי החסידים.
"אעופה אשכונה וארחיקה נדוד, במדבר
אלינה, ואולי אמצא דוד.
"נשק אהבתו, בליבי בוערה, מיום
פרידתו, נפשי עליי מרה.
"ידיד מיני ברח, הלך עזבני, איזו דרך
ארח, ואלכה גם אני"...
הפיוט הזה, שמילותיו הקדושות ומלאות הערגה נכתבו
על ידי סבו הגדול של הרב, כ"ק האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא זי"ע,
מאבות השושלת שהרב הוא חוליית זהב בה - הפך בשנים האחרונות להמנונה של קהילת קודש
שובה ישראל. עבור חסידי האדמו"ר, הפיוט מסמל את כמיהתם לעולם של קודש ויקום
של טוהר. הוא מסמל גם את חזונו של הרב לפרוץ מסגרות ולקרב לבבות, לעוף לגבהים של
הוד, ולא להתפעל משום מכשול בעולם.
החזון הזה, שבתחילת הדרך היו מי שחשבוהו
לתלוש ובלתי מציאותי, קרם בעשרים השנים האחרונות עור וגידים בדמות עשרים ושתיים
קהילות, המונות כ-20 אלף חברים רשמיים, ועוד כ-1500 אברכים הלומדים ב-18 ישיבות
וכוללים של הקהילה, בניו יורק ובאשדוד, באשקלון ובמנהטן, בלוס אנג'לס ובברזיל. בישראל,
ניכרת השפעתו של האדמו"ר בייחוד בדרום הארץ. ערי הדרום גדושים בתלמידים
הנושאים את שמו בהערצה. אלפים מתוכם חייבים את חזרתם בתשובה לרב.
מי שלא היה שם, בחדר עמוס הספרים במנהטן,
לעולם לא יבין את נס התחיה היהודית של בירת הכלכלה העולמית. מלב לבה של בירת
החומרנות חולשת המעצמה התורנית על מארג עולמי בהיקפים בלתי נתפסים. לצד הממלכה
התורנית, מכאן מתנהלת אימפריית חסד של רשת בתי תמחוי המחלקת רבבות מנות לנזקקים
מדי יום וחמשת אלפי חבילות סיוע למשפחות בארבע יבשות בחגי תשרי ובערבי פסחים. מכאן
יוצא מדי יום מסר יומי של התחזקות מפרי עטו של הרב, לתיבות הדואר האלקטרוני של
קרוב למיליון נמענים.
על כל אלה מנצח האדמו"ר שהצליח להפוך
את מנהטן למרכז עולמי להפצת תורה וקירוב רחוקים, כשאלפי יהודים משחרים לפתחו,
גדולי כרישי הכלכלה ממתינים ליד חדרו, כשהם חולקים ארבע אמות משותפות עם אביונים
מרי נפש המבקשים נוחם ותמיכה.
חיים בצל הסכנה
האביב הניו-יורקי היה סגרירי יותר מאי פעם,
כשטיפסנו במדרגות בניין הספרייה היהודית של מנהטן לשעבר, שנרכשה על ידי קהילת
'שובה ישראל' בסכום של שלושים ושלושה מיליון דולרים ועתה משמשת כמשכנו של
האדמו"ר מארץ ישראל שקבע את מושבו במנהטן, וממנו יוצא שמו לרחבי העולם
היהודי.
במסגרת חלון הצצה נדיר שניתן ל'קו עיתונות'
ערב חג הפסח, ישבנו בארבע אמותיו של הרב, וזכינו לשיחה בלתי אמצעית, שבה מתייחס
האדמו"ר הן להצלחותיו הכבירות בהיותו אחד הרבנים המשפיעים בארצות הברית, והן
לקשייו הרפואיים הבלתי נתפסים: שעה קלה קודם לכן חזר האדמו"ר מטיפול כימותרפי
ב'ממוראל סלון קטרינג'. המקורבים לוחשים לנו כי ביום שלמחרת ייאלץ לחזור שוב לטיפול
דומה. את השעות שבין הטיפולים, מעדיף הרב שלא להקדיש למנוחה - אלא להקדישם לקבלת
קהל שבמהלכה הוא מעניק לחסידיו יחס פרטני ואבהי.
הקשיים הרפואיים הללו, הנלחשים מפה לאוזן
בסלון רחב הידיים המשמש כחדר המתנה, אינם עוברים את מפתן החדר הפנימי, שבו יושב
עתה האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, כשפניו קורנות, דיבורו נינוח ומשתפך, וכל
מאוויו נתונים לצמד אנשים היושבים מולו ונמלכים עמו בעסקיהם. האדמו"ר מקשיב
להם, מחזיק בידם, מרעיף עליהם מילות חיבה אופייניות מלב אל לב.
שעה ארוכה זכינו לעשות בטרקלינו של
האדמו"ר, בניסיון לפצח את הדמות הנדירה בעצמתה, המדהימה בכוח משיכתה והמסקרנת
בהיקפי נחישותה.
כבוד הרב, שאלנו, אלפי חסידים והמוני
בית ישראל מוטרדים ממצב בריאותו של האדמו"ר, לנוכח שמועות על טיפולים קשים
שהרב עובר בימים אלו. איך הרב מרגיש כעת?
האדמו"ר פותח בדבר תורה קצר:
"יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן,
בנוגע לשאלה בעקבות אלו מחלות מותר לאדם ללכת לרופא: הרמב"ם אומר, שבין אם יש
לאדם מחלות פנימיות ובין אם יש לו מחלות חיצוניות - עליו ללכת לרופא להתרפא, וכמו
שאומרת התורה 'ורפוא ירפא', ודרשו חז"ל - 'מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות'.
"מנגד, הרמב"ן גורס שרק במקרה של
מחלה חיצונית מותר לאדם ללכת אצל רופא, אבל לא במקרה של מחלה פנימית. אבל בימינו,
כשהמחלות הפנימיות והחיצוניות הן אותו הדבר, והחוץ והפנים דומים זה לזה כשהאחד
מקרין על רעהו ומושפע מרעהו - אז אפשר ללכת לרופא בכל מקרה. ואם לצד ההידרשות
לרופאים מתפללים כראוי, ועורכים תפילות רבים מעומקא דליבא - בוודאי שיהיה 'ורפוא
ירפא', והקדוש ברוך הוא ישלח רפואה".
האם האדמו"ר כבר יצא ברוך ד' מכלל
סכנה? שאלנו בזהירות
"כל החיים הם סכנה אחת גדולה. עכשיו,
כשאנחנו נכנסים לחג הפסח הקדוש - הסיכוי להחלים ולהבריא גדול יותר. ומדוע? כי מרן ה'חתם
סופר' זי"ע מגלה לנו, שאחרי חורבן בית המקדש לא נשארה לנו בכל התורה כולה שום
מצוות אכילה מדאורייתא - רק אכילת מצה. כשאנחנו מקיימים את המצווה הזו של אכילת
מצה בליל הסדר - אנחנו מכניסים אל הגוף שלנו קדושה באופן מוחשי, פיזי. המצווה הזו,
שהאדם אוכל ובולע דבר מצווה - מרפאת את כל האברים הפנימיים.
"אנחנו מקווים שבזכות חג הפסח ואכילת
מצה, נזכה שיתרפאו כל האברים הפנימיים. אנו סמוכים ובטוחים בכך", אומר הרב -
והבעה עזה של אמונה חסרת מגבלות ניבטת מפניו החיוורות משהו.
שש שנות הרעה
השיחה עם האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו מתנהלת
בנינוחות, בשלוות נפש. קולו מתנגן ומתחטא. כל משפט מסתיים במשיכת התו האחרון, כמו
צליל של תינוק המתרפק על אמו. קשה למצוא זכר לסערת רוחות או מפח נפש. המילים חזקות
ואמיצות, חוצבות לבבות ופולחות כליות - ועם זאת, נאמרות בשלווה סטואית מיוחדת. קשה
להתעלם מהכריזמה השופעת סביב האדמו"ר.
תחושת הכאב ניכרת בקולו רק כשמדברים על
יהודים רחוקים שהתנתקו מדרך האמונה והפנו עורף לתורה ומצוות. כשמדובר בבעיותיו
הוא, כשמדובר על חייו שלו והסכנות הרפואיות הנשקפות לו - הרושם הוא של אדם שמדבר
על משהו שקשור אליו אך בעקיפין. כמו היה נשר הדואה ממעל ומשקיף משם לעבר התרחשות
רחוקה.
האדמו"ר מנפיק דיבורי אמונה מחייבי,ם
שמחלחלים לכל נפש. גם במובן זה האלה, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שובר את כל
המוסכמות. מי שבא לברך ולרחם, יוצא מופתע. כאן מקבלים אמונה ותעצומות נפש שאינן
זקוקות לרחמים מאיש.
היו רגעים שבהם דווח על סכנה של ממש שנשקפה
לכבוד הרב. איך מתמודדים עם רגעים כאלה?
"נו, ביום שני הקרוב, בשבוע של חג הפסח,
אנו עומדים לעבור עוד ניתוח", מגלה הרב. איך מתמודדים? כשיהודי יודע שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד -
ההתמודדות היא קלה, וכלל אינה מורגשת".
ובכל זאת, שאלנו, הייסורים שעוברים על
הרב בשנתיים האחרונות אינם טבעיים. מצד אחד, הרב עומד בראש ממלכת קירוב וחסד
מהגדולים בעולם, ומצד שני, אנחנו רואים כל מוני רדיפות שעוברות על הרב וקהילתו - קהילת
קודש שובה ישראל. איך עוברים את כל זה?
"יש לנו תשובה אחת על כך", אומר
הרב. "דוד המלך אומר בתהילים: 'מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו'. תמיד
ניקרה בנו השאלה: וכי רדיפת אבשלום היא סיבה למזמור? והלא דוד המלך היה צריך לומר
קינה, ולא מזמור! אלא חשבנו לפרש, שיש כאן יסוד גדול: בעת שבאה לאדם צרה רגילה,
בדרך הטבע הוא צריך להצטער עליה, כי זה רגיל בדרכי הטבע שישנן צרות והתמודדויות.
אולם בעת שמתרגשת על האדם צרה שהיא לא רגילה, לא מצויה ולא מתקבלת על הדעת - כמו
דוד המלך שבנו היקר והאהוב רדף אותו - זה דבר שחורג מגדרי הטבע. וכמו שהצרה היא
מעל לדרכי הטבע - כך הישועה תהיה מעל לטבע. זו תהיה ישועה שמימית.
"בערב חג הפסח השנה", מגלה האדמו"ר,
"אנחנו מציינים שש שנים בדיוק לתחילת הרדיפות. בשש השנים הללו חווינו רצף של
אירועים, בארצות הברית ובארץ ישראל, שלא יכולנו להעלות על הדעת שיתרחשו. אלה דברים
שאין להם אחיזה בטבע. לכן אנו סמוכים ובטוחים שגם הישועה תהיה שמימית נסית ועל
טבעית. ברגע שהאמונה חזקה - אזי אין שום ספקות.
"אחד מבכירי רשויות החוק בארצות הברית
אמר לנו, כי מה שעובר עלינו בשנים האחרונות הוא בלתי נתפס. הוא אמר לנו: 'אני רואה
את זה כמו הסיפורים שקראתי ולמדתי בתנ"ך של העם היהודי. ממה שעבר עליכם, אפשר
היה לעשות פרק בהיסטוריה של התנ"ך'.
"אנחנו יודעים שהניסיונות העל טבעיים
הללו יחלפו כרגע אחד, ויתקיימו בנו דבריו של דוד המלך - 'אז יימלא שחוק פינו
ולשוננו רינה'. כהרף עין זה יקרה, ולא נזכור את הקשיים שליוו אותנו בשש השנים
הקשות הללו", אומר האדמו"ר.
האדמו"ר מישיר אלינו מבט. עיניו
חודרות. הדפיקות התכופות על הדלת כמו מבהירות לנו כי גבאי הרב מבקשים שהשיחה תסתיים
כבר, וזאת על מנת שזרם החסידים יוכל להיכנס.
נגד כל המוסמות
כאשר נכנסים לתוך ארבע אמותיו של האדמו"ר
רבי יאשיהו פינטו, מומלץ להשאיר בחוץ את כל המדדים המקובלים, התפיסות הרווחות
וההנחות המקובלות. זאת משום שהסרגלים המקובלים בקרב החברה האנושית לכימות ולהגדרה,
אינם תופסים כאן מקום כלל. ממלכת הקירוב, התורה והחסד הזו, המושתתת על דרכם של
אבות שושלות הקודש פינטו ואבוחצירא שהאדמו"ר הוא נצר שלהן - מכוונת גבוה,
הרבה יותר ממה שאנשים מן המניין מחשיבים לריאלי ובר השגה. בממלכה של האדמו"ר
הרב פינטו, שום יעד אינו בלתי ניתן לכיבוש.
והממלכה הזו ממגנטת אליה המונים הדבקים באש
היוקדת של האדמו"ר הצעיר. וההמונים הללו מייצגים את כל הסוגים, החוגים
והגילים. מונחים כמו משטרה או בית משפט או מחלה סבוכה, שבמקומות אחרים יעוררו רעד
וחלחלה - נתפסים כאן, בחדרו של האדמו"ר, כסתם ניסיונות להפריע, לזבובים
טורדניים בעלמא, המבקשים לעמוד בדרכה של הקהילה, למנוע את התפתחותה ולצמצם את
השפעתה חובקת העולם. כאן משוכנעים הכל, כי את הסיבות לרדיפה המשפטית ממנה סובל הרב
בארץ אפשר למצוא בהשפעה חוצת המחנות לה זוכה הרב גם בצמרת השלטון בישראל.
ברגע שבכירי ממשל וביטחון החלו לעלות לרגל
למעונו - הפכה התופעה לצנינים בעיני המערכת, שהחלה להיאבק ברב בכל דרך. ראש אגף
החקירות, ניצב יואב סגלוביץ', אמר זאת מפורשות, כשהתבטא בזעם על השפעתו הגדולה מדי
לטעמו של רב ספרדי צעיר מהדרום, שחלש על חלקים נרחבים במיוחד במסדרונות השלטון
בישראל. סגלוביץ' הטיח בזעם: "אם היתה בספר החוקים של מדינת ישראל עבירה של
'חדירה למסדרונות השלטון', זו העבירה שעליה הייתי מעמיד את הרב פינטו לדין".
אפילו לאחר שהתגלתה בו שוב מחלה קשה, שבמקומות
אחרים היתה גורמת לעצירת שאונה של קהילה או חצר - האדמו"ר עומד על כך
שהפעילות תמשיך כרגיל, ואף תתעצם. כשאנו מדברים אותו על אודות המחלה, הוא מניף את
ידו בביטול ומעניק תחושה כאילו מדובר במאורע שמתרחש במדינה אחרת, עם אדם אחר, ללא
כל קשר אליו. בכך מגלם הרב גבורה יהודית שאינה מתפשרת ואינה מתפעלת מכל הנחות
העולם. ואחריו הולכת דבוקה גדולה של יהודים מכל החוגים, המפיצה בדרכו תורה וחסד
ומתייחסת בביטול לאותן אבני נגף הניצבות בדרכה.
"זהו אותו סמ"ך מ"ם, שמנסה
לשבש את הפעילות של הקהילה. פעם הוא מתלבש בדמותו של חוקר משטרה ופעם בדמות
דיאגנוזה מבשרת רעות בבית חולים", אומר לנו אחד החסידים בחוץ.
בחזרה למעונו של האדמו"ר.
לפני כשנתיים צוטטו בתקשורת האמריקנית
בכירים ב-FBI שהתבטאו כי "הרב פינטו
הוא עבורנו מודל של מנהיג רוחני וסמל של אהבת אלוקים ואהבת אדם". איך ניתן
להסביר את העובדה שכאן, בארצות הברית של אמריקה, זוכים הרב וקהילתו ליחס של כבוד
והערכה מצד הרשויות שאינן מבני ברית - ודווקא במדינת היהודים מתנהלות נגד הרב
פרשיות שונות?
האדמו"ר, כמו המתין לשאלה מסוג זה,
מגיב על אתר: "אנחנו מאמינים שכל היהודים צדיקים וקדושים, וחלילה מלדבר סרה
ביהודים. נכון, יש כמה פירות באושים, אבל אנחנו מאמינים שלא יעשה השכל - יעשה הזמן.
"את כל המאורעות הללו אנחנו רואים
ממבט של יהודים, שצריכים לעבור ניסיונות בחיים. היום אנחנו מבינים שאלו גלגולים
שנשלחו מלמעלה על מנת לתקן תיקונים שצריכים לתקן. בספרים הקדושים מובא, שכל יהודי
אמור לעבור בחייו עשרה ניסיונות קיומיים, בדומה לאברהם אבינו שנתנסה בעשרה
ניסיונות.
ניסיון קיומי הוא כזה שבמסגרתו האדם מרגיש
כאילו היכן שהוא פונה הדלתות סגורים בפניו.
מה האדמו"ר חש כלפי הרשויות הללו?
"אין לנו שום רע בלב כלפיהם. הם עזרו
לנו לקדש את עצמנו ולהתקרב אל הקב"ה. על הפסוק בפרשת בשלח 'ופרעה הקריב'
אומרים חז"ל: פרעה הקריב את עם ישראל לאביהם שבשמים. אנחנו יכולים לומר בפה
מלא, כי שני האנשים האלו קירבו אותנו לאבינו שבשמים. בסך הכל אנו מצווים לזכור שהם
סייעו לנו להתקרב עוד יותר אל הבורא יתברך".
האדמו"ר מוחל להם?
"מחלנו להם מהרגע הראשון".
האדמו"ר שוקע בהרהוריו ואחר מוסיף
בשטף: "מסופר על אברהם הגֵר שהיה בזמן הגמרא, שכאשר מסרו אותו למלכות והוציאו
אותו להריגה, היה שמח וצוחק. שאלו אותו: הרי בעוד כמה דקות מוציאים אותך להורג. אז
ממה אתה שמח כל כך? אמר להם אברהם הגר: כשהייתי ילד קטן הייתי משחק בחול, ובאו
נערים ושברו וקלקלו כל מה ששיחקתי. בליבי אמרתי, שכאשר אהיה גדול אנקום בהם על
ששברו את מגדל החול שבניתי. עברו ימים ושנים, ושוב פגשתי בהם. נזכרתי במעשה שהיה
בילדותי. נזכרתי איך באותם ימים המשחק בחול היה כל כך יקר וחשוב לי וצחקתי בליבי.
האם קיימתי את הבטחתי לנקום בהם?
בוודאי שלא.
האדמו"ר מהרהר קלות, ואז נענה:
"אספר לכם סיפור, שממנו נוכל לקחת עוד לקח חשוב לעבודת השם. פעם פגש העקרב את
הצפרדע על שפת הנהר. אמר העקרב לצפרדע: 'תסכימי שארכב על גבך ותעבירי אותי לקצה
השני של הנהר?' נזעקה הצפרדע ואמרה: 'אתה מסוכן. אתה תעקוץ אותי ותהרגני נפש'. אמר
העקרב: 'אם נהיה יחד בנהר ואני ארכב על גבך - הרי גורלי תלוי בך. אם תטבעי, אטבע
גם אני. ואיך אהרוג אותך?'... הסכימה הצפרדע, והשניים יצאו לדרך.
"כשהגיעו לאמצע הנהר, פתאום עקץ העקרב
את הצפרדע. שניהם התחילו לשקוע, ופרפרו למוות. רגע לפני ששקעו במצולות ללא רוח
חיים, שאלה הצפרדע את העקרב: 'מדוע עשית זאת?' השיב העקרב: 'אני מצטער, זה הטבע
שלי'. כך גם בעולם האנושי: יש אנשים שהטבע שלהם הוא לעשות רע. זה מעל לשליטתם. אין
להם כוח לרסן את היצרים שלהם ולשלוט על עצמם. האם אנחנו צריכים להתפעל מכך? לא
ולא. זהו ניסיון, שעם אמונה איתנה נעבור אותו. ישועת השם כהרף עין.
"יבואו ימים", חוזר האדמו"ר
לפרשה המיטלטלת, "וזה יקרה לא בעוד הרבה זמן, שכאשר ניזכר בפרשה הזו נתפלא על
עצמנו איך התפעלנו והתרגשנו מכל הרשעים, השמועות, והדברים הבטלים וחסרי היסוד
ששמענו. אני בטוח שאותם אנשים חייהם אינם חיים".
יש להם דרך חזרה? יש אפשרות שאנשים כאלה
ישובו בתשובה?
"בוודאי. כל יהודי יכול לחזור בתשובה.
ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".
גם הסבא נרדף
איך אפשר להנהיג בו זמנית עשרים ושתיים
קהילות, ומצד שני להתנהל מול רדיפה רבת חזיתות, וכל אלו לצד ההתמודדות הרפואית
הקשה?
"אנחנו מאמינים אמונה שלמה בקב"ה
ומשתדלים לא לחשוב על כך", מסביר הרב. "נספר לכם סיפור נוסף: פעם פגשה
צפרדע את מרבה הרגליים. שאלה הצפרדע: 'לשם מה את זקוקה למאה וחמישים רגליים? אני,
עם ארבע רגליים איני מסתדרת'. מרבה הרגליים לא ידע מה להשיב. כעבור שבוע, שוב פגשה
הצפרדע במרבה הרגליים, והנה הפעם - מרבה הרגליים היה נטוע על עמדו, מבלי לנוע כלל.
שאלה הצפרדע: 'מדוע אינך הולך?' הגיב מרבה הרגליים: 'תמיד הלכתי רגיל עם מאה
וחמישים הרגליים שלי. אבל אחרי ששמעתי ממך, הצפרדע, את השאלה הזו, התחלתי לחשוב
מדוע באמת אני זקוק לכל-כך הרבה רגליים. מני אז, אני לא מסוגל ללכת'...
"כך גם אנו", מסיק הרב. אם נשקע
במחשבות וננסה להבין כל דבר שמתרחש בעולם - לא נצליח להתקדם. יהודי צריך לקבל את
הניסיונות שהקב"ה מעמיד אותו בהם באמונה עזה, מבלי להעמיק במחשבות. רק כך
אפשר להתקדם. רק כך יזכה האדם שיקויים בו הפסוק - 'השם יילחם לכם ואתם תחרישון'
".
האדמו"ר הוא נצר לשושלות הצדיקים הקדושים
לבית פינטו ואבוחצירא זי"ע. גם הסבא הגדול, כ"ק האדמו"ר רבי חיים
פינטו זי"ע, סבל מרדיפת הרשויות במרוקו, עד שהושלך לבית הסוהר. האם הרב רואה בכך
תיקון שנגזר על אדמו"רי השושלת לעבור?
"נאמר לכם יסוד גדול", נענה
האדמו"ר: "הרי אנחנו עומדים בערב פסח. ואמרנו לשאול, מדוע זכה פרעה שעשר
המכות שבהן לקה נחרטו לדורות עולם, ובכל יום ויום אנו מזכירים את נסי יציאת מצרים
שהתגלגלו על ידי גזירות פרעה? במה זכה לכך הרשע הזה? ועוד יותר יש לשאול - מדוע
אצל עמלק היתה המלחמה בכלים טבעיים, ולא זכינו לנסים על טבעיים כמו במצרים ובקריעת
ים סוף?
"התשובה היא", מעמיד
האדמו"ר יסוד מוסד, "שבשביל שיתחולל נס צריכים לקרות שני דברים: דבר
ראשון, בעל הנס צריך להיות ראוי לכך שייעשה לו נס. מצד שני, גם הרודף צריך להיות
ראוי כדי שעל ידו ייעשה נס! על נבוכדנצר נאמר, שלמרות רשעותו, הוא היה מלך הגון,
שהרי ידע לומר 'טעיתי'. גם פרעה ידע לומר 'השם הצדיק ואני ועמי הרשעים', וגם מלך
נינווה ידע להודות בטעותו. לכן זכו שלושתם, שעל ידם יתגלגלו לעם ישראל נסים מעל
לטבע.
"וכך היה גם אצל סבי, כ"ק
האדמו"ר הקדוש רבי חיים פינטו. הוא זכה לנסים, משום שלרודפיו במרוקו היתה
נקודה של הגינות בדומה לפרעה ולמלך נינווה. לרודפים כיום אין אפילו את ההגינות
הזאת. לכן, הדור שלנו אינו ראוי לנס. ולכן, הנסים שאנו זוכים לראות כיום - הם
מלובשים לטבע ואינם נראים תמיד לעיניים".
פוליטיקה מחוץ לחדר
החדר שבו אנו יושבים, הוא רחב ידיים. מסביב
ארונות ספרים וריהוט בגוון אדום עמוק. במרכז החדר יושב האדמו"ר. עיניו עוטפות
אותנו במבט חודר. חיוך חמים נסוך על פניו.
רבים שואלים: מה סוד כוחה של קהילת 'שובה
ישראל', שהצליחה להתעלות מעל לפוליטיקה ויחד עם זאת לסחוף אל שורותיה אלפי יהודים
שרחוקים לגמרי מחיי תורה ומצוות?
"בנוגע לפוליטיקה, יש לנו תפיסת עולם
מגובשת. אנו אומרים תמיד, שהפוליטיקה נולדה כזיווג של חנופה ושקר. לכן, אנחנו
מתאמצים להתרחק עד הקצה האחרון משקר וחנופה. דלתותינו פתוחות לכל אדם, ואנחנו
אוהבים את כולם במידה שווה. אם העיסוק של האדם שמגיע אלינו הוא פוליטיקה - זו
פרנסתו ולא צריך לדחות אותו בשל כך. זה לא גורע, אבל בוודאי שגם לא מוסיף".
מדוע נמנע האדמו"ר לאורך כל השנים מלהזדהות
עם מפלגות פוליטיות - כולל חרדיות? לכאורה, המפלגות החרדיות מייצגות נאמנה את ערכי
היהדות, ויש שאף רואים בהם מכשיר לקירוב יהודים...
"נאמר לכם דבר חשוב: לכל אדם יש את
התיקון שלו בעולם. יש מי שהתיקון שלהם הוא לעסוק בענייני מפלגות, וחלילה מלבוא
אליהם בטענות. אבל התיקון שלנו הוא לקרב אנשים הרחוקים מחיי תורה ומצוות ולקרבם
לתורה. כדי לעשות זאת, אנחנו צריכים להישמר מהזדהות עם כל גוף פוליטי. כולם
מקובלים עלינו בשווה".
לצד זאת, קשה להתעלם מן העובדה שבחצרו
של הרב עברו במהלך השנים לא מעט פוליטיקאים מכל גווני הקשת, כמו גם אנשי
ביטחון לא מעטים. האם ההשפעה המפליגה היא לא זו שגרמה לגורמים עוינים לפגוע בקהילת
שובה ישראל?
"לא זו הסיבה, ידידי. אנו סבורים כי
הסיבה לכל מה שהישיבה עברה בשנים האחרונות היא, שכל יצירה חשובה צריכה להיבנות
ולהתפתח יחד עם ייסורים. כמו שילד קטן עובר מחלות ילדות דוגמת צהבת ושעלת
ואבעבועות רוח וכל כיוצא באלה, עד שהוא מתחסן והופך לאיש - כך הוצרך עם ישראל
לסבול עד שזכו להגיע לארץ ישראל, ולסבול שוב עד שיגיעו לגאולה השלמה. ראינו שכל
הישיבות הגדולות וחצרות החסידות הנודעות עברו אף הן ייסורים קשים עד שהתבססו
והגיעו לפסגתן. צדיקים גדולים סבלו רדיפות, וחלקם נכלאו בבית האסורים. המייסדים
עברו דברים קשים. כל אלה השרישו שורשים חזקים - שהצמיחו פירות שמהם נהנו הדורות
הבאים.
"כך גם עם 'שובה ישראל'. בעשרים השנים
הראשונות נאלצנו להכות שורש, ושילמנו על כך מחיר בדמות רדיפות שונות. זה חלק מתהליך
הגדילה של עם, וחלק מתהליך הגדילה של קהילה. אי אפשר לשבת ולבכות: למה אנו סובלים
וכמה אנו סובלים? אלא צריך להבין שזהו תהליך שבסופו יצמחו פירות לתפארת".
כבוד הרב, אנשי עסקים מכל העולם - יהודים
ושאינם יהודים - עוברים כאן לאורך השנה כולה. העסקה הכי גדולה במשק הישראלי, עסקת איי.די.בי,
נחתמה בחדר קבלת הקהל של הרב. איך נזהרים שאנשי בעסקים רק יושפעו ולא ישפיעו?
"כשאנו מרגישים שמאן דהו מנסה להתערב
ולהשפיע על דעתנו - הוא לא ימצא כאן דלת פתוחה. כל המהות שלנו היא להשפיע על
אנשים, ובכך להרבות ולהגדיל תורה בעם ישראל".
ענף עץ אבות
לצד היותו בנן של קדושים, דמותו של הרב
הולכת לפניה כתלמיד חכם בעל שיעור קומה. רב, מורה הוראה ומגיד שיעורים הנערץ על
יהודים רבים, ביניהם כאלו שהמפתח היחיד ללבם מופקד בגנזיו. מצידו האחד הוא נין
ונכד למקובל האלוקי רבי יעקב אביחצירא זי"ע ה'אביר יעקב', מהצד השני הריהו
נין ונכד לראש שושלת בית פינטו, הלוא הוא רבי יאשיהו פינטו, בעל ביאור הרי"ף
על 'עין יעקב', מחותנו של המקובל רבי חיים ויטאל זי"ע.
הרב פינטו הוא דמות מרובת גוונים, אבן
שואבת להמונים - לכל אחד מסיבות אחרות: יש הנמשכים לעצות הזהב הניתנות כאן, יש
העורגים לברכות המוענקות מתוך לב מזוכך ואוהב, יש מי שמבקשים לשאוב מלוא חופניים
גשמיות ויש מי שמבקשים להצליח ברוחנית. הצד השווה שבכולם היא ההימשכות לחום אנושי
נדיר, יכולת ממגנטת לדבר עם המונים - הדרות בכפיפה אחת עם גדלות בתורה.
מה טיבה של קהילת שובה ישראל? ישיבה, קהילה,
תנועה? מה הדבק בין כלל האנשים הנמנים על המקום הזה?
"שובה ישראל הוא בית היוצר לאהבת השם,
לאהבת ישראל ולאהבת תורה", עונה האדמו"ר ועיניו בורקות. "יש כאן
להבת אש גדולה, שיש בה מרפא לנפש, תקווה אמונה ודבקות בה'. זה מקום לכל יהודי
שרוצה להתקרב ולמצוא מזור לנפשו בין יהודי קרוב ובין יהודי רחוק, שהרי כבר הבטיחו
לנו חז"ל ש'לא יידח ממנו נידח'.
בשובה ישראל מקבלים כל יהודי, ללא תנאי".
"לפני עשרים ואחת שנים הקמנו את
מוסדות שובה ישראל במטרה אחת: להגיע לידי דבקות הלב בבורא העולם. התכלית של
המוסדות היא שיהודים שקשורים אלינו יגיעו לידי קרבת אלוקים".
מחד, האדמו"ר הוא ממשיכה של שושלת
רבנים וקדושים מיהדות מרוקו. מאידך, האדמו"ר הוא בוגר של ישיבות הממוקמות
בכותל המזרח של עולם הישיבה הליטאי, ומצד שלישי, אנו נתקלים כאן במוטיבים מדרך
הבעל שם טוב ותלמידיו. האם מדובר בקהילה חסידית, ספרדית, או ליטאית?
"שובה ישראל היא אסיפה של הרבה דרכים
טובות בעבודת השם, שמוזגו לכדי דרך אחת", מסביר האדמו"ר. "יש בה
מעבודת השם של אבותינו הקדושים במרוקו, הצדיקים לבית פינטו ואבוחצירא, הרבה מהדרך
של כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר והרבה מעולם הישיבות שבהן למדנו
בצעירותנו. מהשילוב של כל אלה יחד הוקמה הקהילה, שעליה נמנים יותר מאלף אברכים
כ"י, בן פורת יוסף.
"אתם יכולים לראות כאן, בבית המדרש
שבמנהטן, עשרות אברכים ובחורי ישיבה שסיימו ש"ס, סיימו שולחן ערוך, והם
יושבים ומתקדשים בתורה וביראת שמים
גילו צעיר. זקנו שחור. עם זאת, הניסיונות
שבהן התנסה והייסורים שאותם ספג באהבה מסמרי שער. בשנים האחרונות הוא נכנס ויוצא
מטיפולים סבוכים במרכזים רפואיים, כשבכל פעם הוא רואה את חייו עומדים מנגד.
"אין כמעט חלק בגופו שלא היו בו מיחושים, חלקם מסוכנים, אולם מכל טיפול כזה יוצא
הרב כשהוא חסון ונחוש יותר מאשר לפני כן", שחים החסידים בהשתאות גלויה. הם
בטוחים שגם את הגל הנוכחי, יעבור הרב, בסייעתא דשמיא, בשלום.
מחלוקת מהבוידעם
מכאן אנו עוברים לעסוק בעניינים אקטואליים
בוערים, העומדים על סדר היום הציבורי בישראל.
שאלנו את האדמו"ר: מערכת הבחירות שחלפה
זה לא מכבר, הייתה רוויה בשנאת אחים בתוך הציבור החרדי. האם לדעת הרב התופעה הזו
היתה מחויבת המציאות או שיש דרך להימנע מכך?
האדמו"ר לא הולך סחור סחור, אלא
מתייחס ישירות לפלגנות ששטפה את המציאות הציבורית בארץ:
"אנחנו חושבים", אומר האדמו"ר,
"שאין אפשרות להתנגד לכך שיהיו כמה תנועות בעם ישראל. אבל התנועות האלה
צריכות שתהיה להם אחיזה ושורש בעם ישראל כולו. פלגנות היא אם כל חטאת.
"המדרש מספר, כי בקריעת ים סוף נקרע
הים לשנים עשר חלקים, וכל שבט עבר בנתיב נפרד בתוך הים - אבל המחיצות בין הנתיבים
היו עשויות מים שקופים. מבעד למחיצות המים הללו, ראה כל שבט את שאר השבטים. כך
בדיוק צריכים אנו להתנהג. נכון, כל אחד הולך אחר המנהיגים והרבנים שלו. אבל לצד
זאת, על כל אחד מוטלת חובה לראות את זולתו, ללכת לצדו ולהיות מאוחד עמו בליבו.
"לכן, תופעות של שנאה ומחלוקת הינם
היפך רצונו של מקום. כל אחד צריך לראות איך להתאחד גם עם האנשים שאינם עמו באותה
דעה".
###אבל בבחירות האחרונות זה לא עבד...
"לכן ברא הקדוש ברוך הוא תשובה, עוד
לפני שברא את העולם...
"שנאת החינם הזו", מסביר
האדמו"ר, "התחבאה בשנים האחרונות בהרבה מקומות. הרבה מחלוקות שהיו
בקהילה החרדית הוחבאו באיזו עליית-גג נידחת, והיו שנזהרו שהשנאה תישמר כגחלים
לוחשות. בבחירות הללו - הבערה ללהב יצאה. כל השנאות התפרצו באחת, ולכן ראינו מה
שראינו.
"עכשיו מוטל על כולנו לעקור את השנאה
הזו משורשה, מבלי להותיר ממנה שריד ופליט, ובשום אופן לא להחזיר אותה ל'בוידעם'
באופן שתתפרץ שוב בסיבוב הבא".
"בחמש השנים האחרונות", אומר
האדמו"ר, "אנו עדים לפילוגים קשים בעולם התורה ובחצרות החסידות. לצערנו,
אין כמעט מקום שהמחלוקת לא נכנסה לתוכו. הגמרא אומרת, שבעקבתא דמשיחא תהיה האמת
נעדרת - כלומר תהיה עדרים עדרים, וכל אחד יאמר: 'האמת נמצאת בנחלתי בלבד, וכל השאר
שוגים'. אז נכון, זהו חלק מהדברים הקשים שאנו נאלצים לחוות לפני ביאת המשיח. מצד
שני, על כך אמרו חז"ל - 'ייתי ולא אחמיניה', יגיע ולא אראהו. עלינו לפעול
אפוא בכל כוחנו, כדי לעקור את שנאת האחים הזו מתוכנו".
צליל דיבורו של האדמו"ר עולה,
ולראשונה מתחילת השיחה ניכרת בו סערת רגשות. "ראינו מדורי דורות", הוא
אומר בטון נחרץ, "שמי שפגע בתלמידי חכמים - הוא ובניו נפגעו, רחמנא ליצלן.
אין דבר יותר מסוכן מלפגוע בתלמידי חכמים. הגמרא מספרת שרבי אלעזר אמר פעם לאשתו על
איזה תלמיד - שהלה לא יגמור את שנתו, רחמנא ליצלן. היא שאלה אותו מדוע, ורבי אלעזר
השיב - משום שהורה הלכה בפניי.
"העניין של פגיעה בגדולי ישראל הוא חמור
מאוד. אפילו אם יש למישהו השגות - אסור לו לדבר סרה ברב בישראל. אלה היסודות של עם
ישראל. הרבנים עצמם יכולים לחלוק ביניהם לגבי הדרך הנכונה לעבוד את השם. אבל לתלמידים
אסור להתערב. מצינו אצל בית שמאי ובית הלל - שחרף המחלוקות הקשים ביניהם בהלכה,
התחתנו אלו עם אלו. האם ניתן לומר זאת על דורנו זה?!
השאלה הרטורית הנוקבת מוסיפה לנסר בחלל
החדר, והאדמו"ר מפטיר: "אם המחלוקת הזו מגיעה עד לרמות שאליהן היא מגיעה
- זהו סימן לכך שאין מדובר במחלוקת לשם שמים".
#כיצד לדעת האדמו"ר צריך להיות סדר
ההנהגה בדורנו - הנהגה מרכזית לכלל הציבור, או כל אחד צריך ללכת אחר רבו שלו?
"במנהיגות של כלל ישראל צריך ארגון גג
אחד של כל גדולי ישראל שינהיגו את הציבור כאחד. אבל בעניינים הפרקטיים - כל אחד
צריך לקיים את דברי חז"ל שאמרו 'עשה לך רב'. עם הרב הזה, שזמין עבורו בכל זמן
נתון, עליו להתייעץ. אבל בעניינים הכלליים צריכה להיות דרך אחת שמוסכמת על כך
גדולי ישראל. רק כך ניתן לעמוד נגד כל המשברים שעומדים בפתח".
עתה נאנח האדמו"ר, בנם של קדושים.
"עם ישראל", הוא אומר, "עומד בפני דברים לא פשוטים. צריך הנהגה אחת
שתנהיג את כולם. היו זמנים בעם ישראל שבהם היה גדול אחד שהוביל את העם כולו, והיו תקופות
שבהן היו קבוצות של מובילים, דוגמת הסנהדרין. הגמרא אומרת שלפני תקופת הלל הזקן
היו חמישה גדולים שהנהיגו את הדור. אחר כך בא הלל הזקן וההנהגה נמסרה לו. היום אין לנו מנהיגים כמו מרן הגר"ע יוסף
זצ"ל ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. אבל יש לנו גדולי ישראל שלאורם
עלינו ללכת".
###מה הסיבה לנשירה בקרב מעט מצעירי הצאן?
"מסופר על אחד הצדיקים הגדולים שאחד
מילדיו יצאו לתרבות רעה, ואמרו הבריות: 'איך ייתכן שבניו של צדיק וקדוש כזה ייצאו
לתרבות רעה?' עד שהסביר אחד מגדולי הדור, שהכסף שהאיש הזה הביא לביתו לא היה טהור
כל צרכו. ומשום כך היה כוח הפועל בנפעל - והילדים התקלקלו. האדם יכול להיות קדוש
עליון - אבל אם הכסף שהוא מביא לילדיו אינו כשר, הדבר גורם פגם גדול ביותר בילדים.
ולכן הגמרא אומרת על רבי בנימין 'בן קדושים הוא, שלא ראה צורת מטבע מעולם'; הוא
היה בן קדושים, משום שהוריו חינכו אותו לא לראות צורת מטבע בחייו, וכך נשמר מכסף
שאינו טהור וזכה לעלות מעלות רמות"..
התגרות מסוכנת בממשל
מה דעת האדמו"ר על תפקודן של
המפלגות החרדיות?
"אנחנו חושבים שבתקופה האחרונה עברו
כל המפלגות ריסוק מוחלט. כעת יש להן הזדמנות לשקם הכל מחדש, דווקא מתוך שפל
המדרגה. זה הזמן לפתוח בהתחלה חדשה ולבנות את כל מה שנחרב.
"מבחינה רוחנית, אומר האדמו"ר,
"אנחנו בחורבן גדול. העולם השתנה הרבה, והכלים להתמודד עם השינויים לא היו
נכונים ולא הצליחו. יש היום אינטרנט, ובעקבותיו מתנהלת מלחמה על ההשקפה ועל טהרת
המחשבה של צעירי הצאן. כלי המלחמה שבהם עשינו שימוש בדור הקודם, אינם מתאימים לדור
זה. יש צורך לייצר כלים חדשים, שהרי נגד טילים אי אפשר ללחום באמצעות חץ וקשת...
צריך להתאים את כלי המלחמה לאופי האתגרים הניצבים כיום בפני הדור".
כבוד הרב, אנו עומדים בעיצומו של משא
ומתן קואליציוני בין המפלגות החרדיות לבין מפלגת השלטון המיועדת. הניסיון לימד, שתמיד
כאשר החרדים חולשים על עמדות מפתח בממשלה - משתוללת הסתה איומה נגד הציבור החרדי.
כיצד לדעת האדמו"ר ניתן להימנע מכך?
"יש לכך כלל ברור", אומר
האדמו"ר. "כאשר פרנס ציבור מתנהג בענווה ובפשטות - הוא אינו מושך אש. אם
פרנסי המפלגות יתנהגו בענווה ובשפלות - לא נגיע לזה עוד פעם. הציבור החרדי מתמודד עם
בעיות לצד קשיי עניות ודוחק, ורבים מבניו זקוקים לסיוע בהול. אם הפרנסים ילמדו את
הלקח ויידעו לפעול מבלי להתגרות ולנקר עיניים אלא כשליחים נאמנים לשולחיהם - הם
יצליחו למנוע את ההסתה.
"אז נכון", אומר האדמו"ר
בדרך צחות, "שהגמרא אומרת 'אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים
תלויה מאחוריו', אבל את קופת השרצים הזו צריך לשמור לתקופה אחרת. לא זו
העת"...
סנטורים ואנשי ממשל אמריקניים מסתופפים לעתים
קרובות בצלו של האדמו"ר. איך האדמו"ר רואה את המשבר חסר התקדים ביחסי
ישראל ואצות הברית?
"מה שקורה בגזרה הזו - הם חבלי משיח
ממש. מבלי להרחיב בפרטים, אנו מבינים ויודעים הרבה דברים עמוקים ושומעים הרבה
דברים רגישים שאדם מן השורה אינו שומע.
"אחת הסכנות הגדולות לעם ישראל
בחמישים השנים האחרונות, מתרחש עכשיו!",
חורץ הרב. "כשיש מלחמה בצפון בדרום, כולם אומרים תחנון ותהילים, בוכים על
החיילים ומעוררים רחמי שמים. אבל עכשיו המלחמה מסוכנת בהרבה - ומה שהכי מדאיג הוא,
שאנחנו לא מודעים לכך וממילא איננו מתפללים מספיק. זוהי הסכנה הקיומית הגדולה
ביותר לעם ישראל".
האדמו"ר רואה בהתנהלות הישראלית
מול הממשל חוסר אחריות, הוא מהלכים מחויבי מציאות?
"בהנהגה הישראלית של היום מתקיים
הפסוק 'וישמן ישורון ויבעט'. הרי הקדוש ברוך השביע את ישראל שלא להתגרות באומות,
משום שזהו דבר מסוכן ביותר. אנו עדים להנהגה שמתגרה בארצות הברית, מתוך חוסר
אחריות מסוכנת מאוד מאוד. האנשים הללו סמכו יותר מדי על 'כוחי ועוצם ידי', בדברים
שלא היו צריכים לעשות זאת. אנחנו שישבנו בצד השני של כדור הארץ - הרגשנו את חוסר
ההגינות, ואנו מבינים הרבה דברים שבארץ לא ערים לכך. זה מדאיג מאוד.
"אם נסתכל קצת מה הנשיא של אמריקה
חולל בשש השנים שבהן הוא מכהן כנשיא - נגלה שהוא הפך את העולם כולו. מיד לאחר שנאם
בקהיר, השלטון במצרים התפרק, וכן הלאה"?
זה לשבחו או לגנותו?
"כל דבר שמביא את העולם לכאלה מצבים -
יש בזה שבח ויש בזה גנאי; שבח כי זה מקרב הגאולה, וגנאי - משום שעל זה אמרו
חז"ל - 'ייתי ולא אחמיניה'.
האם זה חכם להתגרות כך בנשיא אמריקאי
כפי שנתניהו נוהג?
"אי אפשר שאדם יחיה על חשבון השני
ויאמר לו - 'תציל אותי, תעזור לי', ומתי שהוא יבוא עם צדק ואמת - הלה יאמר לו:
'אבל פה החוק אומר אחרת'. אנחנו לא מדברים ספציפית על מקרה מסוים, אבל אנחנו
יכולים לומר שבחודש האחרון דיברנו עם אנשים בכירים, ומה ששמענו מהם החריד אותנו.
אנחנו שומעים שמדובר בנזק שלא ניתן לתקנו. אמריקה היא מלכות של חסד יותר מכל אומה -
מסיום השואה עד היום הזה. יש להם מערכת של חוק ומשפט מהוגנים, ומתקיים בהם מאמר
חז"ל - 'אם יש דין למטה אין דין למעלה'.
ובארץ ישראל אין זה כך, אנו מנסים
להשלים את המשפט...
"הגמרא אומרת, שעיר שאין בה שופט
ודיין - אסור לגור בה. בארץ ישראל, אנו רואים שדווקא אלה שאמונים על החוק והסדר,
מתנהגים שלא כחוק. הריקבון מגיע עד למקומות שבהם אמורים לפקח על החוק. אז כשמתרחשת
שריפה כזו בתחנת הכיבוי - מי יכול לכבות אותה?!...
התיקון האחרון
בבחירות האחרונות התחזק כוחה של מפלגת
הימין הגדולה. האם גם האדמו"ר רואה קשר ישיר בין עליית הימין להתחזקות במסורת
היהודית?
"אנחנו חושבים שכל עם ישראל קרוב
למסורת, וכמו שאומרים חז"ל - שועמך כולם צדיקים', ו'כל ישראל יש להם חלק לעולם
הבא'. אנחנו זוכים לראות את אלה שנחשבים רחוקים ביותר - ואנחנו אומרים לכם: כולם
תינוקות שנשבו. פה באמריקה אין יהודי ששונא דת. למה זה כך? משום שבאמריקה אין הסתה בתקשורת נגד יהודים שומרי תורה. בארץ, קיימת
מערכת של טעויות הן מן הצד החילוני שרודף את חיי הדת, והן מהצד החרדי, שלא תמיד
יודע כיצד להתנהל. שני הציבורים מדברים בשתי שפות שונות, ואיש אינו יודע את שפת
רעהו. זו לא שנאת דת, אלא בורות בעלמא. אם יסבירו להם כראוי, הכל ייראה אחרת".
תראו כמה יהודים צמים ביום כיפור ומכבדים את פסח, ותבינו שאין כאן שנאה כלל
ועיקר".
בטח האדמו"ר שמע על ההתבטאות של
יאיר גרבוז בכיכר רבין, מול אלפי פעילי שמאל, בגנותם של שומרי המצוות שאותם כינה
'מנשקי מזוזות ומשתטחי קברים'...
"אנחנו חושבים שהאיש הזה מסכן. עשו לו
עוול. האדם הזה לא הבין מה הוא אומר, וגם אנשים לא הבינו אותו. הוא יודע בכלל מה
זה 'מנשקי מזוזות וקברים'? ראה אותם פעם? שמע על מעלת המזוזה? על כוח התפילה על
קברי צדיקים? הוא בסך הכל אמר משהו שהתחרז לו יפה, הסתדר לו לנאום. הוא לא מבין
בזה. זה היה טוב לשעתו עבור המפלגות, שניצלו זאת לצרכים פוליטיים רגעיים. אין צורך
להיתפס לכאלה דברים, משום שההיתפסות לכך אולי תורמת לטווח הקצר, אולם גורמת חורבן
גדול לטווח הארוך. התהום שנפערת מכך - מי ישורנה.
לסיום, על מה יהודי צריך לשים דגש מיוחד
בליל הסדר?
"אנחנו חושבים כך: בכל יום אנו מזכירים
את יציאת מצרים כמה פעמים. כל תזוזה שלנו
היא 'זכר ליציאת מצרים'. אז אם כן, מה מיוחד בליל הסדר ביחס לכל הלילות? אלא
העניין הוא, שבכל הלילות צריך לזכור אבל בליל הסדר צריך להרגיש ממש את היציאה
ממצרים. ראוי שכולם יידעו, שהעניין של לילה הסדר הוא להרגיש שעכשיו אנו יוצאים
ממצרים".
איך מגיעים לידי ההרגשה הזו?
"חז"ל אומרים: שלושים יום קודם
לחג, דורשים בהלכות החג. מליל פורים עד ליל הסדר, חובה עלינו לבדוק את החמץ והשאור
שבלב. החמץ רומז לגאווה, ואילו השאור רומז למרירות. כשעם ישראל יצא ממצרים ברכוש
גדול, אמר להם הקב"ה: תיזהרו מגאווה. ואילו כשהחלו התלונות במרה אמר להם
הקב"ה: תיזהרו ממרירות. ביעור חמץ משמעותו לסלק מאיתנו את הגאווה והמרירות.
זהו הצו של פסח, לשעה ולדודות. זה הזמן המוכשר לתקן בו את הגאווה וההתמרמרות וכך
להיכנס לעולם חדש ומואר.
"לכל איש ואיש", חותם
האדמו"ר, "יש את התיקון שלו. התיקון שלנו בזמן הזה הוא להילחם עם הסטרא
אחרא. אנחנו יודעים שהתיקון הזה לא יישאר לנצח, ובשנה הבאה נשב כולנו כבני חורין.
עכשיו אנחנו כבר מרגישים כבני חורין, אבל בשנה הבאה נרגיש כביציאת מצרים. נהיה
בעולם חדש ובשמחה אחרת ותיקון חדש.
איזו סגולה יש לאדמו"ר בקבלה
מאבותיו הקדושים להינצל מגזירות קשות?
"גם גזרה שנראית קטנה, יכולה חלילה
להתפתח לכדי גזירה קשה ביותר. הדור שלנו הוא דור של תהום, וכל נפילה קטנה מהמסלול עלול
להפוך לתהום שמי ישורנו".
ואיך ניצלים מזה?
"יש רק עצה אחת: ואתם הדבקים בד' אלוקיכם,
חיים כולכם היום. אין אפשרות לנוח מהדבקות הזו אפילו לזמן קצר. אי אפשר לעזוב את
הקדוש ברוך הוא לרגע אחד.
"אנו מאחלים לכל עם ישראל שנזכה עוד
השנה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים, ולראות בישועתם של ישראל במהרה", מאחל
האדמו"ר בלבביות.
בחוץ כבר שקעה שמשה של ניו יורק רבתי, אבל
כאן, בחדר התלפיות הזה, עוד הלילה גדול. מאות ייכנסו לכאן עד הבוקר, יפרקו את אשר
על ליבם, וייצאו עם חיוך מאיר וחיות מחודשת.
על מיטת 'באבא מאיר' זי"ע בליל הסדר
האחרון
זיכרון נורא הוד מפי האדמו"ר
שליט"א על הלילה האחרון במחיצת סבו זי"ע
בחול המועד פסח השנה, י"ז בניסן,
ימלאו שלושים ושתיים שנים להסתלקות כ"ק האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא
זי"ע, בנו הגדול של כ"ק האדמו"ר ה'באבא סאלי' זי"ע, סבו של
יבדלחט"א האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו.
אמו של הרב, הרבנית זארי תליט"א, הינה
בתו הגדולה של האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא. האדמו"ר זכה לגדול על ברכי
סבו הגדול, שהעריך אותו מאוד, חיבב אותו עד לאחת והועיד אותו לגדולות.
אנו שואלים את האדמו"ר בהיסוס על
זכרונותיו מבית סבו הגדול, וזוכים לגילויים מרוממים בפרסום ראשון.
"אנו זוכרים בבהירות את הלילה האחרון
בחייו של הסבא הקדוש זי"ע", אומר הרב בערגה מיוחדת. "היה זה ליל
הסדר, וזקננו הקדוש שכב במיטה באפיסת כוחות. הוא לא חס על גופו החלוש, אלא התאמץ
לשתות את ארבע הכוסות ולאכול כזית מצה מדאורייתא, חרף מצבו הקשה וייסוריו הנוראים.
"המצווה הזו היתה כרוכה בצער ויגון
גדולים. הוא השתעל הרבה, והיה מקיא דם. הוא עשה זאת בניגוד להמלצת הרופאים - הכל
כדי לקיים במסירות נפש את מצוות עשה מדאורייתא של 'בערב תאכלו מצות', ומצווה
מדברנן של שתיית ארבע כוסות.
"בתור ילד קטן, ישבנו עם זקנינו
הקדוש, ולא יכולנו לשאת את המחזה, בראותינו את הייסורים הגדולים שמהם הוא סובל. המחזה
הזה נותר חקוק בליבנו כל ימי חיינו. זוהי מסירות נפש כפשוטה על דבר שהוא ידע שזוהי
סכנת חיים עבורו, אבל עם כל הצער והקושי והסכנה התעקש זקנינו הקדוש לקיים מצווה של
הקדוש ברוך בשלמותה, מבלי לעשות לעצמו הנחות.
"ליל הסדר הזה היה האחרון בחייו, וכל
הלילה ישבנו לידו במיטה. כל הלילה ההוא נשארנו ערים לידו, והזכרונות הללו לא
יישכחו לעולם. עד היום, ברגעים הקשים שאנו חווים, אנו נזכרים באכילת המצה ושתיית
היין של רבי מאיר וזה נותן לנו כוח להמשיך במסירות נפש.
"למחרת, בחול המועד ראשון, נסתלק
זקנינו הקדוש זי"ע לישיבה של מעלה.
מה הרב שמע מהסבא זי"ע בליל הסדר
האחרון?
"מה ששמענו ממנו בסתר - יוחק בלבנו
לעד, ויילך איתנו עד לקץ הימין. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.