רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

מכתבים קצררים


שלום אחדות או צביעות?
המתנתי שהשבעה יעבור ועכשיו הזמן לעסוק במשהו כאוב מאוד, כשקרה הרצח המתועב והנורא והכינו את ההלוויות אז מטבע הדברים עלה גם נושא ההספדים והמספידים, וכאן קרה משהו שכואב נורא אבל זו מציאות, אלו פסלו את אלו ואלו את אלו, לא יכלו להגיע להסכמה שמי יספיד את כולם, ולכן משפחת טברסקי העדיפה הלויה לבד שם יכלו להביא את הזקן ממרא שיספיד אותו, צריך לקחת בחשבון שהבן של טברסקי לומד בישיבת המחבלים בבני ברק ונמנה על גדולי הטרוריסטים אז ברור היה כי עדיף כך, אבל מה שקרה אצל שלשת האחרים שם יכלו פחות או יותר להסתדר אבל גם שם עשו וטו על כל מיני רבנים.לדוגמא מי שמאוד רצה להספיד הוא הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית תושב השכונה, אבל היו מן המשפחות שטענו שלא הסכימו שמי שנגדם בכל השנה פתאום כאן הוא יבא להספיד, ובכל זאת למרות שכך התנהגו בהלויה, הם אלו שפרסמו מכתב שקראו לשלום ואחדות

ידעתם מה שעשיתם אז לשם מה מכתב קריאה לשלום ואחדות?
מה שמדהים שאנשים לא שמים לב למעשיהם ומטיפים היכן עדיף היה שישתקו. אני מבין לליבם כואב להם מאוד מה שקרה, ובכל זאת קצת הגיון ופרופורציה, כשפוסלים את זה ואת האחר בהלויה, אז איך אפשר שעה מאוחר יותר לפרסם מכתב הקורא לשלום ואחדות במחנה החרדים שנקבל על עצמנו שבת אחת ללא מחלוקת ועם 'אהבה' אחד לשני, האם זה רציני? אם את המינימום הזה של התגברות על הדחפים הפוליטיים בשעת ההלויה לא יכולתם, אז אתם אלו שמתאימים לקרא לשלום ואחדות במחנה החרדי?

אני מטיף כאן לכולם ללא יוצא מן הכלל
אני רוצה להדגיש שהצרה הזו היא של כלל החרדים ולאו דוקא מחנה זה או אחר, נמצא את זה בכל מקום, נדע תמיד להטיף לשני רק לא לעצמנו, כאן החורבן החרדי, במקום שדבר ראשון נפשפש במעשינו, אנו אוהבים לפשפש במעשי האחרים, ולכן אין ערך למילה של הרבנים ומטיפי המוסר למיניהם, אם אין לך את האומץ קודם להטיף לעצמך, אל תטיף לאחר. אנו כל כך רגילים להטיף לחילונים למזרחניקים וכל אחד למחנה האחר במחנה החרדי, אבל אף פעם לא תראה שקודם יטיפו כל אחד במחנהו שלו מה הוא צריך לתקן ורק אחר כך יטיף לאחרים כפי שצריך להיות, וחבל, מפני שאם היינו עושים את הנכון קודם מטיפים לעצמנו היו מתייחסים לדברים ברצינות

כן אני מטיף לעצמנו החרדים לפני שאטיף לחילוני
כאן המקום להסביר את שיטת עבודתי זה עשרות שנים, שקודם אני מפשפש במעשינו החרדים ורק אחר כך אפשפש במעשי החילונים והאחרים, מפני שאם אין לנו את הכח ואת האומץ לומר לעצמנו את מה שצריך להיאמר אין לנו את הזוכת להטיף לאחר. חרדי שאין לו את האומץ להטיף לנעשה במחנה החרדי, גם כשזה כואב מאוד, אין לו כל זכות להטיף לאחרים. היה זה נכון אם העיתונות החרדית היתה מקצה כל יום פינה בעיתון אשר בה מטיפים אנחנו לעצמנו היכן שאנחנו צריכים לתקן אז היינו יכולים לעסוק באחרים, אבל אם אין לנו את המינימום אומץ הזה לפשפש במעשינו שלנו, אז אין זה פלא מדוע התדמית החרדית היא תדמית צבועה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.