ויברא
אלקים את התנינם הגדולים :מובא במסכת חולין דף פ"ט עמוד א' : כשראה רבי
עקיבא שישנן בריות גדולות בים וישנן בריות גדולות ביבשה, ואלו שבים אם
יעלו ליבשה מיד מתות, ואלו שביבשה אם ירדו לים מיד מתות _ פתח ואמר : "מה
רבו מעשיך ה'" , שהכל נעשה בחוכמה ובחשבון. על פי זה הסביר רבה של טבריה,
הרב אברהם דוב אויערבאך, מדוע בפרק ברכי נפשי [ תהלים ק"ד ] נאמר "מה רבו
מעשיך ה' ".באמצע הפרק, שהרי לכאורה היה ראוי לומר פסוק זה בתחילת הפרק או
בסופו ומדוע הפסוק הזה באמצעו של הפרק? אלא שרבי עקיבא אמר פסוק זה בעת
שראה חילוק הבריות בין היבשה לבין הים, ומכאן, כאשר הקטע הראשון בפרק
עוסק בבריות היבשה ואילו הקטע השני מתיחס לבריות שבים,אשר על כן, באמצע
הפרק, טרםי שמתחיל "זה הים גדול" אמר נעים זמירות ישראל "מה רבו מעשיך
ה'", כדוגמת רבי עקיבא שאמר פסוק זה בחילוק שבין בריות הים לאלו שביבשה. (
אוצר הידיעות)
כתב במגן אברהם בסימן צ"ח : סגולה לומר ג' פעמים פי פי פי [ פ דגושה ] להעביר מחשבה זרה מעליו. בספר שו"ת "שם משמעון" [ בעל פני משה ] אורח
חיים סוף סימן י' מפרש בזה, ד- ג' פעמים פי מזכירים לאדם את ג' הפעמים
"פי" הכתובים בתורה: פי הארץ, פי האתון ופי הבאר. פי הארץ מעורר לזכור :
"לאן אתה הולך למקום עפר וגו'. פי האתון _ לפני
מי אתה עומד ליתן דין וחשבון ומי יזכה בדין לפניו יתברך, כדאיתא בבראשית
רבה ויגש ( צ"ג י"א) : אבא כהן ברדלא אמר : אוי לנו מיום הדין וגו' . בלעם ,
חכם של הגויים, לא יכול היה לעמוד בתוכחה של אתונו וכו' על אחת כמה וכמה
איך יכולים לעמוד לעתיד לבוא בתוכחתו של הקב"ה וכו'. ופי הבאר מרמז על
"מאין באת מטיפה סרוחה, כדאיתא בירושלמי (סוטה פ"ב ה"ב ) על הפסוק בקהלת
[ י"ב , א' ] "וזכר את בוראך , שכתב: ג' דברים של עקביא מרומזין בזה : בוראך, בארך ובורך. בארך זו טיפה סרוחה וכו' (פרדס דוד ).
שבת שלום ומבורך , חורף משופע בבריאות ושמחה מתוך רווחה , ועד "זאת חנוכה" מושטת יד בשמים לקבל את המאחרים לשוב בתשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.