הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסר בפעם השניה שיעור לתלמידיו בשידור לווין מיוהנסבורג.

מאת ברסלבר

הנושא המרכזי בשיעור היה גודל עניין ומעלת הנסיעה לאומן.
(הרב לא התייחס לעניין נסיעתו שלו עצמו לאומן אם יסע או לא יסע, אך הדגיש וחידד את הנקודה שבכל אופן אף אחד לא ימנע מליסוע לאומן).

ואמר; שלא נהיה יותר גרועים מעשיו הרשע. כשיצחק לא רצה לברך אותו הוא זעק זעקה גדולה ומרה, כי הוא ידע מה זה ברכה מהצדיק. אז איך אנחנו יכולים לוותר על ברכה מרבי נחמן מברסלב - שממליץ יושר על כל מי שנוסע להתפלל אצלו, בגלל שאיזה חבר משכנע אותך שלא ליסוע? 
ואמר שכל מעלת הנסיעה לצדיק תלוי בזה שנוסעים אליו עם ענוה וכוונה אמיתית לעשות תשובה, אז יכולים לראות סייעתא דשמיא עצומה ולהיות ממש בריאה חדשה לעבודת ה'. אבל אם נוסעים עם גאווה ומתגאים על החבר בזה שאני הייתי באומן ואתה לא היית, אז אדרבה מתגבר היצר הרע ויכולים עוד ליפול אחר כך עוד יותר.

ואמר, גם המן הרשע היה כביכול "ברסלבר", גם הוא עשה התבודדות בחצר גינת ביתן המלך... אחשורוש חיפש אותו בחצות לילה ומוצא אותו מתבודד שיצליח להרוג את מרדכי... וזה מה שקורה כשלומדים ומתפללים אבל בלי ענווה, אז הכל נהפך לקנאה ושנאת חינם.
וכל העניין של הצדיק זה להביא אותנו לענווה ושפלות וביטול כלפי כל יהודי.

ירבעם בן נבט כל חכמי דורו היו דומים בעיניו כעשבי השדה. אז הוא חשב שהוא כבר יכול לחלוק על דוד המלך ועל מלכות בית דוד. אבל כל המעלה של הצדיק זה הענווה שלו, והענווה זה היה העניין של דוד המלך שהיה שפל בעיניו כתולעת ולא איש.

הרב דיבר על כך שצריך להרגיש את הצרות של עם ישראל ולהתפלל ולצעוק על זה. וסיפר על רבי אברהם אלימלך מקרלין שלפני השואה הוא הלך לכל קברי הצדיקים ובכה וצעק, ואחר כך חילק את כל החפצים והבגדים שלו שלא יפלו בידי הנאצים, וחזר לפולין ואמר אני הולך למות יחד עם האחים שלי היהודים.

ואמר, אנחנו אשמים בזה שיש חילונים. אם הייתה לנו אהבת ישראל אמיתית והיה איכפת לנו מהאחים שלנו, אז עם ישראל כבר היה עושה תשובה.