אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן.
מצטט רש"י את הספרי : לפי שהן דברי תוכחות , ומנה כאן כל המקומות
שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של
ישראל. מסופר על רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל, מנקיי הדעת של ירושלים, שנתבקש
לומר דברי כיבושין לפני "כל נדרי" כפי שנוהג היה הרב דבתי הורדנא,
שנפטר לא מכבר. רבי שמוכאל אהרן סירב למרות הבקשות וההפצרות הרבות של הגבאים
וחשובי הקהל. לאחר התפילה כשהלך לביתו , נשאל לסיבת סירובו: "הן יכול היית
לעורר את הקהל לדמעות ולתשובה שלימה".נענה ואמר , ידעתי בניי , ידעתי, ודווקא
משום כך מאנתי . יכול הייתי לעורר לבכי, והיה שם בכי אחד שאותו רציתי למנוע !
מבינים אתם , בכל שנה היה הרב דבתי הורדנא דורש ומעורר לתשובה . השנה נפטר, אך
הרבנית , אלמנתו, מתפללת בעזרת הנשים , וכשתשמע שמישהו אחר דורש במקומו , ודאי
תזכר בדרשתו , ותזכור את העדרותו , ומקור דמעותיה ייפתח... שאלו: ומשום כך כדאי
לוותר על זיכוי הרבים ביום הדין? וענה: לא רק על כך , אלא על הרבה יותר!!! מצווה אינה
יכולה לבוא בעבירה...
השיבנו
ה' אליך ונשובה... כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד [מתוך איכה, אם ח"ו
שוב יאחר משיח לבוא ] :קראנו בדרשות מהרא"ל צונץ : משל לעבד שחטא כלפי
אדונו והלה הכה אותו ונתנו במאסר. כיצד יידע העבד אם בדעת אדונו לשחררו ולהשאירו
לעצמו , או שמא ימכרו לאחר? תלוי במדת המכות _ אם מכה אותו מעט ונותנו במאסר ממושך
, אות הוא שרוצה למוכרו. המכות רק ניתנו לשכך כעסו של האדון והמאסר הממושך הוא עד
שיימצא הקונה. מה שאין כן אם מכהו הרבה ונותנהו במאסר מועט , סימן שהאדון חפץ בו
והמכות והמאסר נועדו להחזירו למוטב. על כך מקונן הנביא: לא ייתכן שהקב"ה מאס
בנו , שהרי קצף עלינו עד מאד , והירבה מכותינו, ואם כך : "השיבנו ה'
אליך!". שבת שלום ומבורך ומיד לאחריה הגאולה האמיתית והשלימה.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.