בס"ד, ערב חג הפסח תשפ"ד, לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
מידי שנה בהגיע ערב חג הפסח אני נזכר בסיטואציה מאוד לא נעימה שקרתה לי בערב פסח לפני 12 שנה ודרשה ממני הרבה כוחות נפש, לא לחשוב בליל הסדר ובימי החג על הצפוי לי מיד לאחר החג עקב כך.
ומעשה שהיה כך היה: כשהיגרנו לארה"ב, מכרנו את דירתנו ברח' מנחת יצחק בי-ם ואחר פרעון המשכנתא נשאר בידינו סכום הגון וטרם ידענו מה ההשתדלות שנעשה לפרנסה בארה"ב, רק זאת ידענו, שבתחום שעסקתי לפני כן, איני רוצה לעסוק.
באותה תקופה ביקרנו באנגליה וראינו סטייל של מסעדת סושי, שלצד השולחנות יש מסוע חשמלי כמו רכבת נעה, ועליה צלחות עם צבעים שונים, בכל צלחת היה סוג של סושי והסועדים היו מורידים צלחות מהמסוע לפי רצונם, וצבע הצלחת קובע את המחיר. (לדוגמא: צלחת בצבע כחול מחירה 3 דולר, צהוב 4 דולר וכן הלאה).
בקצה המסוע עמד 'סושף' (שם קיצור ל'שף של סושי') והוסיף צלחות לפי הצורך והביקוש.
התלהבנו מהרעיון והלכנו לשאול יהודי טוב שהמליץ בחום והחלטנו להעתיק את הרעיון לארה"ב, התוכנית היתה לפתוח סניף ראשון בניו יורק ולבנות מותג ואח"כ לפתוח סניפים בכל הקניונים ולמכור זכיינות וכו'.
קראנו לרשת 'סושיין' שזה קומבינציה של המילה סושי וארבע אותיות ראשונות של שם נוות ביתי, שהרי הברכה בפרנסה בזכות נוות הבית.
בדקנו נתונים והתברר לנו כי בניית המסוע עולה בארה"ב פי 4 מאשר בסין, וגם לאחר השינוע והמס יבוא יצא לנו כשליש המחיר אם נזמין בסין.
רעייתי שולטת היטב בשפה האנגלית, היא עשתה שיעורי בית, בדקנו מחירים, רכשנו כרטיסים וטסנו לסין, ביקרנו במספר בתי חרושת ויצאנו עם הזמנה, חזרנו לארה"ב והתחלנו בשיפוצים והכנת המקום לקליטת המסוע הגדול, במקביל שכרנו יועצי תדמית, שיווק ופרסום והרעיון קרם עור וגידים.
הסכום שהבאנו הספיק לחלק גדול מהתוכנית, אך הרבה ידידים היו נחושים לעזור לנו כדי להגיע ליעד והעתיד היה נראה ורוד.
לא אאריך בתיאורים של הקשיים שעיריית ניו יורק הערימה על כל הרשיונות ובעיקר רשיון למכירת אלכוהול, כדי שנוכל להציע יינות ללקוחות, בס"ד התקדמנו בנחישות וחודשים ספורים לאחר מכן נפתח המקום ברוב פאר והדר והעניינים התחילו להתקדם לשביעות רצוננו.
במקביל למשיכת לקוחות למקום, גם התמקדנו במכירת פלטות סושי לעסקים באזור והיתה ברכה רבה ב"ה.
לצורך הבנת הענין, אנתח קצת את המספרים: ההוצאות הבסיסיות הקבועות, שכולל שכירות המקום והשפים והטבחים והמלצרים והעובדים והפרסום וכדו' היו כ-16 אלף דולר לשבוע, מוצרי המזון היו בהתאם למכירות, ככל שעלו המכירות, עלו הוצאות חומר בגלם, אך זה היה החלק המשמח, שהרי ככל שעולה יותר חומרי הגלם, משמע יש ביקוש וההכנסות בהתאם.
בשבוע הראשון מכרנו בכ-6000 דולר ובכל שבוע עלה בכ-1000 דולר, עד שכעבור כחצי שנה, כבר החזקנו בכ-26 אלף דולר הכנסה לשבוע, דהיינו, כמעט 'ברייק איווען', (השתוות ההכנסה להוצאה) כאשר כושר ניצול היכולת עמד רק על 16 אחוז, מה שאומר, שגם אם נגיע רק ל-30 אחוז ניצול היכולת של המקום והצוות, יהיה רווח של 20 אלף דולר לשבוע, דהיינו, 80 אלף דולר לחודש, וזה רק בסניף הראשון.
במשך החודשים הללו, הרביתי תפילה, וכבר סיפרתי כאן בעבר על מקרים של השגחה פרטית פלאיות, איך שכל שבוע זימנו לי מן השמים את הסכום שהייתי זקוק לשרוד עד שנצוף על פני המים, היינו, ההכנסות יגברו על ההוצאות.
הגיע חודש ניסן ועשינו חישוב, כי כדי להגיע ליעד הנכסף, חסר לנו כ-50 אלף דולר, אלא שהיות ובחג הפסח היתה התוכנית לשהות מחוץ לארה"ב, חישבנו שסכום של 25.000 חייב להיכנס לחשבון הבנק לפני החג, כי כל הספקים של המוצרים נתנו לנו קבוע מוצרים, באשראי של 90 יום, מה שמאוד עזר להתנהל ולהתקדם אל ההשתוות, והיה לנו צ'קים לספקים בערך בסכום הזה לתשעת ימי החג (מערב פסח עד אסרו חג).
ביררתי אצל חברים, מי אוהב לסייע לבעלי עסקים לקום על רגליהם, והפנו אותי אל יהודי עשיר מפורסם, שכולם יודעים שאחד הצדקות הכי אהובות עליו הם דברי הגמ' הידועים וכן פסק הרמב"ם: 'גדול המלווה מעות יותר מן הנותן צדקה, וגדולה מכולם מטיל לכיס' פירוש: נותן מעות לפרקמטיה. בקיצור, אוהב לסייע ליהודים להתבסס.
המתנתי לו אחר התפילה, סיפרתי לו בקיצור היכן הדברים עומדים והוא לא היסס לרגע, רק שאל אותי מי הערבים? סיפרתי לו שזה עתה הגעתי מארץ ישראל, ובארה"ב אין לי עדיין אנשים שמכירים את נאמנותי.
אין שום בעיה, אמר האיש, יש לי עסקן מפורסם בארץ ישראל אשר מנהל את קרן הצדקות שלי בארה"ק, עוד היום אאשר לו להלוות לך את הסכום הזה בתשלומים נוחים, ותדאג לו לערבים מארץ ישראל לשביעות רצונו.
יצאתי ממנו החוצה ורגלי רקדו מאושר והודיה להשי"ת, התקשרתי מיד לאותו עסקן ידוע, והוא אמר שהוא מוכן להעביר לי את הסכום אם אחתים ערב שהוא חפץ ביקרו.
את ערבותו של מי תחפוץ? שאלתי, 'את ר' ח"י גפנר' הוא ענה. אשתדל בענין, עניתי.
התקשרתי מיד לר' חיים יוסל והוא ענה שישמח בחפץ לב לחתום לי, אם שלושת אחיי ר' אברהם, ר' משה ור' דוד יחתמו לו.
ידעתי כי זה קל יותר מלמרוח חמאה רכה, שלושה טלפונים לשלושת אחיי, ועוד טלפון לגרשי בן אחי ר' אברהם, שזינק מיד על האופנוע ובתוך זמן קצר הודיע לי כי השטר החתום כמבוקש, נמצא כבר במשרד של אותו עסקן עולמי מפורסם.
התקשרתי לעסקן וסיפרתי לו את הסיטואציה והדגשתי באזניו שמוע והדגש, כי עתיד העסק תלוי בזה ואם לא יכנס לפני החג לכל הפחות סכום של 25 אלף דולר בחשבון, איאלץ לסגור את העסק, כי אם כל הצ'קים במשך ימי המועד יחזרו, זה יהרוס לי את האשראי (הקרדיט) שנבנה בעמל במשך מחצית השנה כי במקרה כזה הם יתנו לי סחורה רק בשיטת 'סי או די' שזה ראשי תיבות של 'קעש אוף דעליווערי' (תשלום מזומן בעת המשלוח) וזה יסיג אותי חצי שנה אחורה, ולא אוכל נפשית ופיזית לעמוד בזה.
זה היה אור ליום ז' ניסן, התאריך חקוק על השטר חוב והערבות הנזכר לעיל.
עברו 3 ימים, י' ניסן התקשרתי אליו שוב ושאלתי האם הכל כמתוכנן? גם ביקשתי, שאם הוא חושב שלא יוכל לעמוד בזה מכל סיבה, שיודיע לי בזמן, כדי שאחפש אלטרנטיבה, כי להיתקע לא בא בחשבון, זה יוריד לטמיון השקעה של 800 אלף דולר, שכולל הבית שמכרנו וזה גם יהפוך אותי לבעל חוב אומלל לאנשים רבים שסייעו לי להגיע עד לכאן ומצפים בקוצר רוח לחגוג את הצלחתי.
אל תדאג, ענה העסקן הבינלאומי (עשירים בארה"ב מרפדים אותו כמלך), העברתי את פרטי החשבון שלך ליד ימיני וכמוסכם, 25 אלף דולר יופיעו בחשבונך ב'טשייס בנק' שבארה"ב לפני החג.
י"ב ניסן, אני צריך לצאת לשדה התעופה ואני מתקשר אליו שוב ומסביר לו את נחיצות הענין ושומר על קולי שלא אשתנק בדמעות, אני לא יכול לחשוב על סיטואציה כזאת כלל, זה יהפוך אותי לאומלל, כל האמון שבניתי במשך עשרות שנים ילך לטמיון, פלוס אימלול של אנשים שחפצים בהצלחתי ונטלו הלוואות כדי לסייע לי להגיע עד הלום.
'מילה שלי זו מילה' הוא ענה, הכסף יכנס אצלך לפני החג.
ובערב פסח, אחר תפילת שחרית ושריפת חמץ, כאשר התקשרתי לבנק ושמעתי שיש בחשבון רק את הכמה מאות דולרים שהיו יום לפני כן, וכאשר אותו עסקן כבר צעד את צעדיו המהירות הדקיקות עם הקפטן הצהוב לבית הכנסת, הבנתי שהפרק הקשה בחיי מתחיל זה עתה, כל מה שהסיקריקים עוללו לי, לא מגיע לקצה הציפורן למה שמצפה לי בהמשך.
הרמתי ידי להשי"ת, השתדלתי לקיים את דברי הגמ' 'חייב אדם לברך על ה... כשם שמברך על הטובה', ניחמתי את רעייתי שכנראה שהיתה עלינו גזירה קשה שהקב"ה ברוב רחמיו פרט אותה לפרוטות כמו אותו המלך שכעס על בנו וגזר להשליך עליו סלע, אך כאשר שכך זעמו, ציוה לפורר את הסלע לחצץ ולהשליך לאט לאט על הבן, שיצא ידי חובה הגזירה בחבלות הקטנות.
אותו לי הסדר, השתדלתי מאוד להיות מרוכז בהגדה ולא לחשוב מחשבות חול, התחזקתי בכל כוחי באמונה ובטחון בהשי"ת שרק טוב יוצא מאיתו וחגתי את החג בשמחה כפי הכח שנסך בי השי"ת.
שמונה ימים לאחר מכן, באסרו חג, הכסף נכנס לחשבון אבל כבר היה מאוחר מדי. maadoney@gmail.com
למה החלטתי לספר את הסיפור לרבים דוקא כעת כעבור 12 שנים ?
מה המסר שאני רוצה להביע דרכו?
מה אירע במשרדו של העסקן מאחורי הקלעים?
האם וכיצד שילמתי את החוב הזה?
מה הגיב אותו עשיר כאשר סיפרתי לו את כל מה שאירע בכספו? מה הגיב העסקן הבינלאומי הנ"ל בשעתו?
לא, הסיפור הזה לא הולך להיות חצקל 2. בעזרת השם יתברך, הפרק הבא ישלים את כל הפרטים דלעיל.
נ.ב. האם חשבתם פעם מה החשיבות של 'אילו קרבנו לפני הר סיני' אם לא נתינת התורה?
מה תענו לילד אם ישאל: מה האלטרנטיבה של 'נתן לנו את המן' במקום 'נתן לנו את השבת'?
אליהו בא לבקרנו בליל הסדר, האם העובדה שפנחס זה אליהו מוסיף לענין?
תשובות מעניינות לשאלות אלו ועוד בגליון 'מעדני הפרשה' המוגש בזאת לכם, טעמו וראו כי טוב.
בברכת חג כשר ושמח: ישראל אהרן קלצקין
